ליום הנישואים אכלנו ב"בואו" של תומר טל. המסעדה נמצאת במלון ג'ורג'. לפני שנה אכלנו שם בפרדס, המסעדה הקודמת של המלון. הפעם התארחנו במלון עצמו. 

מי שקיבל את פנינו במסעדה הוא גל פופלובסקי, מהמתמודדים הבולטים של העונה האחרונה של משחקי השף. הוא זכור כמי שויתר על סכין זהב לטובת מתמודדת אחרת ובסוף לא הגיע לגמר. לא ברור למה הוא בפלור ולא במטבח, אבל לא רצינו להציק לו בשאלות אז זה יישאר ללא מענה. 

הדבר הראשון שעלה לראש בכניסה לחלל המסעדה זה omg, what have you done??? אני אסביר. את העיצוב של מעצב העל הספרדי לזארו רוזה ויולן אפשר או לאהוב או לשנוא אבל אי אפשר להשאר אדיש אליו. בכל מקום במלון, העיצוב, שמשלב יצירות רבות של אמנות מקומית, הוא in your face. מסעדת פרדס זכתה גם כן למגע ידו ובעיננו זה היה מהמם. מהמסעדות היותר יפות שפגשנו, וקצת צובט בלב לראות שהמסעדה החדשה זרקה לפח את כל העיצוב הקודם והלכה על עיצוב מאד נקי, בלי כל ההצטעצעות של לזארו.

מעבר לטעם אישי, למי שמתארח במלון, "פרדס" היתה המשך טבעי של הקו העיצובי של המלון. "בואו" נראית כאילו לא שייכת לכאן וקצת חבל. מצד שני, אין מסעדה שאני לא אסלח לה על העיצוב כל עוד נעים לשבת והאוכל טעים, אז שיהיה. הנה מזכרת מ"פרדס" בתמונה מהביקורת של אבי אפרתי דאז. 

הלאה. התפריט מחולק למנות קרות ומנות חמות, שהן גם הגדולות יותר, פלוס כמה נתחים על פי משקל. בדרך כלל כשמסתכלים על תפריט המנות הראשונות מרגישות יותר מעניינות ומיוחדות, ולא פעם אנחנו לוקחים מיקס ראשונות ועיקרית סמלית אחת. הפעם, דוקא המנות של הפס החם הן אלו שמשכו אל העין, בעוד הראשונות היו או סלט פה סלט שם או טרטר/סשימי/וכו שהרגישו been there done that, ולכן הפעם לקחנו רק מנות מהצד החם וויתרנו על ראשונות.

לא זכור לי שאי פעם זה קרה לנו, וכספוילר אני יכול להגיד שלא הצטערנו על הבחירה. יפה לתומר טל שהצליח לבנות תפריט עם כל כך הרבה עיקריות מעניינות. 

מנת הלחם מגיעה בשני גדלים אנחנו לקחנו את הקטנה (36) שכוללת פוקאצ'ת תפוחי אדמה, קציפת זיתים וממרח אדום חריף. הפוקאצה מצויינת. קראסטית מבחוץ דביקית מבפנים. מעולה. הלחם פחות מתאים למריחה ולכן התענגתי עליו בנפרד. קציפת הזיתים מיוחדת ממש. שידרוג מצטיין לטפנד המסורתי. החריף מאד חריף. אכלתי ממנו ממש במשורה.

קלמארי צלוי (92) המשיך את הקו המוצלח. מרקם מושלם של הקלמארי אפס אחוז צמיגיות. הרוטב על בסיס חמאה חומה.היה מלוח יחסית, אבל זו היתה מליחות נעימה ולא מעיקה. היה שם גם חומוס ירוק ועלים וכל השילוב היה סבבה. 

טורטליני שרימפס הזמנו בגודל של שתי יחידות (62). טעמים מאד עדינים ומנה מוצלחת אם כי פחות בועטת מהקלמארי והמנה הבאה. 

המנה הבאה - תירס בשתי צורות (88) כמשחה מצד אחד וגרעיני תירס פריכים מצד שני. יחד עם הגרעינים של התירס - קראמבל שאני לא זוכר ממה הוא עשוי וגבינה מגורדת. המנה מופלאה ממש. מצד אחד המתקתקות של התירס מול המליחות מהצד של הקראמבל ואז כשמתחילים לחפור מתחת לתירס מגלים חלפיניו מוחמץ, שנותן פעם ביס יותר חמצמץ ופעם יותר חרפרף והכל משתלב עם המתיקות של התירס בצורה מושלמת. מנת דגל של המקום שאני מקווה שתישאר עם החילופים שהם עושים כל הזמן לתפריט.

המנה האחרונה, של שקדי עגל, היא היחידה שלא היתה לנו מוצלחת. גם המרקם של חלק מהשקדים היה לא מוצלח, הרגיש כמו צ'אנקים לא נחמדים של שומן או סחוס - לא ברור, הרוטב הרגיש כאילו הוא מצומצם מדי ובקושי נתן להרגיש את הטעם של השקדי עגל. המנה אפילו לא רצתה להצטלם טוב...

לקינוח כבר לא היה מקום בבטן אז ויתרנו. 

השירות הצטיין. על המתנה של שלוש דקות בכניסה למסעדה כבר מזגו לנו כוס יין, וזה היה יין סבבה לגמרי (סירה תל פארס) שגם המשכתי איתה אחרי זה בארוחה (61). הברמן זרם איתנו לחלוטין עם ההזמנה של כל מנה בנפרד. סוף סוף בלי ההסבר המעצבן של "מה שמוכן יוצא" אלא מנות שיוצאות אחת אחת, כמו שביקשנו, ועם רווחי זמן נכונים בלי שאפילו צריך לתזמן אותם בעצמנו. 

השף עצמו, מסתבר, יוצא מדי פעם לפלור והגיע להגיד לנו שלום. והשיא היה שעל המנה של השקדי עגל לא חייבו אותנו, למרות שממש לא התכוונו לזה. בסך הכל שאלו איך היה אז אמרנו שהיא היתה פחות מוצלחת והסברנו למה, אבל אכלנו חלק די גדול ממנה ולא ציפינו לזיכוי עליה, השתדלנו לפצות על זה עם טיפ גדול והרגשנו שהוא מוצדק לחלוטין גם אם לא היו מבטלים לנו מנה.

לסיכום. אין לי שום מושג על המנות הראשונות שם אבל המנות של הפס החם הוכיחו את עצמן כבחירה טובה. למעט נפילה בודדת בשקדי עגל - היה לנו טעים + שירות טוב, והיות ויש שם כמה מנות מסקרנות שלא טעמנו אני מאמין שנגיע לביקור נוסף מתישהו.