קשה לצאת מהארץ ב-2024. התכנית המקורית שלנו היתה בכלל לנסוע לקופנהגן. זה התחיל בנורבגיאן איירליינס + טורקיש, כי בזמנו דווקא היחסים עם טורקיה היו בסימן עליה. אחר כך היו גם LOT ואיזיג'ט וישראייר ואוסטריאן איירליינס ולופטהנזה והכל בוטל. כמה קשה זה צריך להיות לצאת מהארץ לכמה ימים? 

בסופו של דבר שינינו לפראג. כי היתה טיסה סבירה בחברת האוטובוסים blue-bird. החברה שבה התפקיד של הדיילים מסתכם בלהגיד לך ברוך הבא וצאתך לשלום. אבל למי אכפת. זה לא סתם אוטובוס זה אוטובוס מעופף ואם זה מעופף לאירופה אז בכלל טוב.

בפראג לא יצא לנו להיות אז הנה נפלה ההזדמנות והאמת שלא רע בכלל. העיר יפהפיה. כמעט כל בניין עם פסל או ארכיטקטורה או משהו. בתל אביב בפחד זה להרים את העיניים מהחלונות של החנויות כדי לא להתקל בכיעור התל אביבי. בפראג אתה מפחד להוריד את העיניים לחלון ראווה כדי לא לפספס משהו יפה.

האווירה מאד פרו ישראל. אולי העיר היחידה שיש בה יותר דגלי ישראל ואוקראינה מאשר דגלים של עצמם. ברובע היהודי תמונות של כל החטופים. לא יודע בכמה ערים באירופה היה שורד מיצג כזה. התחבורה הציבורית סבבה, המלצה על אפליקציית PID שמאפשרת רכישת כרטיסים. היתרון - לא צריך לתקף (או לשכוח לתקף ולחטוף קנס). movvit שלנו גם עובד מצויין אבל לא מאפשר רכישת כרטיסים.

סך הכל שלושה ימים רצופים בעיר (מספיק לגמרי) פלוס יום אחד של טיול לאיזור גרמניה. היה כיף לשכוח קצת מחמץ. בתמונה - הקיר של לנון. לא לדאוג, כולם מלכלכים עליו, הפעם זה לא רק אנחנו.

יש לצ'כים קטע עם שמות נטולי אותיות ניקוד אז אין לי מושג איך מבטאים את שם המסעדה.

מדובר על מקום די ידוע שמגיש אוכל צ'כי מסורתי. הוא נמצא לא רחוק מככר השעון. יורדים כמה מדרגות מהרחוב ונכנסים לבניין עתיק עם קשתות, ספוג אוירה של ימי הביניים. מבחינת אוירה - הכי מתאים למסורתי שיש. 

שימו לב לתמונה בשירותים, כנראה ככה המסעדה נראתה פעם...

וככה זה נראה היום.

יש בתפריט גם מנות בשר וגריל אבל אנחנו התמקדנו בחלק הצ'כי.

גולש עם בצל (45). טוב לא ציפיתם שכל מנה זו המצאה צ'כית, יש הרבה השפעות מהשכנים אבל האמת שזו גירסה שונה מההונגרית. הרוטב טעים, מעט חריף. תפוחי אדמה די סתמיים. וכמובן, סימן ההיכר של כל מנה צ'כית מסורתית - ה bread dumplings שזה הכי לא מה שדמיינתי בתור דמפלינגס. הרגיש כמו פרוסת לחם נטול החלק החיצוני וכמובן מיועד לספיגת הרוטב.

בטיול, המדריך הסביר את ההבדל בהכנה של זה לבין אפיית לחם אבל לא ממש הבנתי. אם יש צ'כים בקהל מוזמנים לתרום. בבסופר ראיתי שקיות של אבקה מוכנה. בסופו של דבר זה סופג רוטב הרבה יותר טוב מאשר השפצלה ההונגרי... מנה חביבה, אבל לא מעבר, ואני מקווה שלא בניתם על צילחות...

הלאה. נתחי עגל ברוטב ירקות שורש (50) שהטעם הדומיננטי בו היה גרידת לימון. כנראה שזה הצ'כי הכי הארד קור שיש שם ואולי הכי צ'כי שיש כי לא פגשתי את זה במקומות אחרים בעולם. בשני הטיולים המודרכים שעשינו, אחד בעיר ואחד מחוץ לעיר - שני המדריכים המקומיים הזכירו את הרוטב הלימוני הזה עם ה"קצפת".

האמת שגם ככה אני לא מת על גרידת לימון וכל העסק לא התחבר לי למשהו טעים כך שלא ממש חיבבתי את המנה. גם כמות הבשר די קטנה למנה עיקרית. זה נראה כאילו כבר אכלנו חצי אבל זו הכמות שהוגשה. 

במסעדה שאכלנו בטיול קיבלנו את המנה עם גירסה פחות לימונית של הרוטב, שהקצפת הוחלפה בתלולית אורז, כנראה כדי להנגיש את כל העסק לתיירים.  מוזרה ככל שתהיה, בדיעבד המנה כאן היתה היותר מיוחדת מאשר הגירסה במסעדה של הטיול. ואם אמרנו רוטב... אז כמובן שאי אפשר בלי הספוגים מהלחם.

ברוז צלוי (53) שהוגש עם כרוב אדום מתקתק שהיה החלק הכי טוב במנה ואולי גם הכי טוב בארוחה. כמובן שאי אפשר בלי הדמפלינגס. אם הייתי צריך לבחור מנה אחת מכל מנות התבשילים עד כה - כנראה שזו היתה המנה שהייתי מזמין. גם פה הצילחות - אמא'לה. 

הקטנה, אחרי שסיימה לטעום את התבשילים, החליטה לנחות חזרה למשהו מוכר והזמינה שניצל חזיר. מרקם דק מהשניצל עוף, מזכיר יותר את השניצל עגל האוסטרי. הוגש עם פירה ששודרג עם בייקון. מנה מוצלחת מאד.

אם להיות לגמרי מסורתיים - את האוכל הזה אוכלים כמובן עם בירה. כדי להיות קוטר עד הסוף אז אישית אני פחות אוהב את הבירות בסיגנון הצ'כי. 

כמו שאפשר לראות בתמונות אין שום שום ניסיון ליפות את המנות. הכי רוסטיק שאפשר. כמו שקיבלנו אצל סבתא גניה כל חג כשהיינו ילדים ככה אנחנו מקבלים את זה פה, אבל רצינו אותנטי כמה שאפשר אז ככה זה כנראה קרוב לאיך שהצ'כים אוכלים את זה.

 למי שמחפש איזו בשורה קולינאאית מרעישה זה ממש לא המקום. הצ'כים, לפחות לפי כל הסרטונים שראיתי - מאד גאים באוכל הזה אבל מבחינתי - שווה טעימה בודדת רק בשביל הסקרנות וההתנסות ומכאן והלאה אפשר לחזור למאה ה-20.

מקומות שמגישים גלידה בקיורטוש יש בכל פינה ומפיצים ריח מתקתק בכל העיר.

אנחנו הלכנו על פי המלצות לקיורטוש הכשר ברובע היהודי, שהשם שלו הוא Trdlink & Coffee. לא נראה לי שמישהו שותה שם קפה. העיקר זה הקיורטוש עם השם שובר השיניים.

הבעלים של המקום לא יהודים אבל כשנכנסים הכל כתוב בעברית. ואם תשאלו איך קיורטוש כשר בפסח אז מסתבר שבפסח מורידים לשבוע את הכשרות וכיוון שהם לא יהודים אז מותר להם הגירסת פרווה זה פשוט בדיחה - כי זה בלי הגלידה אז מה עשינו בזה. למי שמקפיד - עדיף לא לאכול בשר ולא לוותר על החלק העיקרי שהופך את זה מסתם קיורטוש למה שזה. 

את הריח אפשר להרגיש עוד מהרחוב הסמוך. בכניסה התנור שמנפיק את הקיורטוש בפס יצור. את האיכות קובעת במידה רבה הטריות של כל העניין וכאן אתה מקבל את זה בשניה שזה יוצא מהתנור, וגם אפשר לראות בעיניים את כל השלבים הכל מהגילגול של הבצק ועד שזה מוכן. 

הקיורטוש עצמו בלי יותר מדי קישקושים רק קצת סוכר. יש עם טופינג של גלידה ויש קצפת. הגלידה יותר מתאימה לקיוגטוש לדעתי. נותנת יותר קונטרסט. בגביע שיוצר הקיורטוש שמים את המילוי. אנחנו לקחנו עם בננה ונוטלה. האמת שהיה מוצלח ממש, לא חשבתי שאני באמת אסיים אחד שלם - אבל זה היה ממש כיפי לאכילה,  במיוחד בשלבי הסיום כשהגלידה והנוטלה מתערבבים למרק... סורי אבל זה באמת מושחת בכיף. 

בערך שלושים שקל עולה התענוג השווה הזה. כאמור יש אלפים כאלה בעיר. למי שרוצה ללכת על בטוח  - המקום הזה בחירה בטוחה בעיקר בגלל שאתה מקבל את זה בשניה שזה יוצא מהתנור. למי שהולך על מקום אחר - תוודאו רק שמה שאתם מקבלים זה מה שיצא מהתנור הרגע ולא משהו שעומד מוכן כי מה שעומד מוכן זה מתכון של 100% לנפילה.

בצילום הגירסה שהקטנה לקחה - עם תותים. 

פורטפוליו מסעדת שף ותיקה שזוכה להרבה דיווחים חיוביים. נמצאת לא רחוק מככר ואצ'לב כך שדי קל להגיע אליה, אפשר ברגל ואפשר גם בטראם. העדפנו אותה בגלל שיש בה אופציה של א-לה-קארט ולא רק ארוחת טעימות, כמו בהרבה מזעדות מסוגה.

לפתיחה הוגש טרטר טעים ממש (מצליח לנו עם טרטר לאחרונה) שהוגש עם טוסטון. פתיחה משמחת מאד. הוגש גם לחם שהיה סתמי אפילו בשביל לצלם וננטש מהר.

חלקנו ארבע מנות ראשונות.

פטה כבד אווז. עלה מסולסל של פרושוטו ברווז. "עוגת" גזר. תפוז דם. אם כבר פחדנו שלא יודעים לצלחת בצ'כיה - הנה ההוכחה שכן. מנה פשוט יפהפיה וצבעונית. קצת בעייתית לחלוקה, בטח לשלושה אנשים, כי הקישוטים די קטנים. אבל הפטה עצמו היה סבבה ומה שהצלחתי לדוג יחד איתו הוסיף רעננות בקטנה.

מנת תמנון. שוב מנה ממש ציורית אבל בשביל הגאווה הלאומית אני חייב להגיד שמבחינת המרקם - התמנון של צ'נה לוקח. האלמנט הבולט לצד התננון כרוב אדום וקריספי פנצ'טה. סך הכל נחמד אבל לא מעבר.

כרובית בחמאה. די נדיר בשבילנו להזמין מנה על טהרת הירק אבל בכל זאת צריך לבדוק את הטרנד העולמי הזה. טופו מעושן הוסיף המון וחבל שהורגש רק בחלק מהמנה כי אחרת באמת הייתי אומר וואו, לקחו את הכרובית והטיסו אותה לכיוון מאד טוב. באיזורים שהוא לא הורגש זה היה די בנאלי ולכן נרשם כמנת הפתיחה שפחות אהבנו.

אחרונה במקבץ הראשונות – קרוקט ברווז עם סלט קימצ'י. כשזה טעים אין לי הרבה מה להגיד. מנה מוצלחת מאד.

העיקרית שאני הזמנתי - מנה של דג חרב וזה אחרי חששות בגלל הרוטב שאמור להיות המחווה שלהם לרוטב הלימוני המסורתי שכזכור לא אהבתי. בנוסף יש במנה טראגון והיה חשש מחמיצות יתר, אבל האמת שהרוטב היה סופר מאוזן והשילוב עם האספרגוס היה ממש ממש מוצלח והרים את כל המנה.

פחות אהבתי את הדג עצמו. אני זכרתי דג חרב אחרת, כאן המרקם היה מעט מיימי והטעם היה פחות דומיננטי ממה שזכרתי מפעמים אחרות שאכלתי דג חרב, אבל האמת ששם זה היה על הפלנצ'ה אז אופי ההכנה כנראה התבטא בתוצאה, אבל הרוטב - תענוג, ורק חבל שהם לא איתגרו את עצמם בלמצוא את הגירסה המודרנית לדמפלינגס...

האישה לקחה מנה של נתחי עגל, הפעם בגירסה המודרנית. הוגש עם בצק עלים במילוי פטריות שהזכיר לי את המנות של הילדות שלי בשנות השבעים אבל היה מוצלח.

לקטנה – ארנציני פטריות עם רוטב גבינה כחולה, כי אנחנו חייבים לפצות את עצמנו על זה ששבוע שלם היינו בסיציליה ולא יצא לנו לאכול ארנצ'יני. כאן זה היה מוצלם ממש.

קינוח קרם ברולה בעטיפה של שוקולד לבן וג'ל פטל. כבר הרבה זמן אנחנו רוצים לארגן לקטנה קרם ברולה אותנטי, ואז - או שנופלים על כישלון  ("ככה מגישים ברולה אצלנו" - המלצר ההזוי מגרמניה מחפה על מרק ברולה חם) או ברולה משודרג. הצד החיובי הפעם שזה היה טעים מאד. המינוס כמו שאפשר לראות בתמונה - ממש ממש לא ברולה מסורתי. שוב פעם מנה שנראית כמו ציור, והשילוב צבעים עם הפירות יער - וואו!!! אבל כנראה שבשביל ברולה מסורתי נצטרך נסיעה לצרפת. 

השירות היה מצויין, הכל לפי הספר. אם ארבע מנות הגיעו ביחד - אז למלצר שלנו התלווה עוד מלצר כדי שההגשה תתקתק וכל המנות ינחתו על השולחן ביחד. כל כך פשוט כשעושים את זה נכון וכל כך הרבה מסעדות נופלות בזה. מעילים נלקחו בכניסה והוחזרו ביציאה, כי בניגוד לתל אביב הלוהטת מזג האויר כאן התחיל קר ורק בימים הבאים התחמם.

לקטנה זה היה מפגש ראשון גם עם טרטר בקר וגם עם פטה אווז ונרשמה הצלחה בשניהם, וגם התלהבות כללית מהקונספט של מסעדת שף, מה שמאד שימח אותנו. יצאה לנו מוצלחת לפחות בזה ☺

הארוחה לא זולה כמובן, לא רשמתי מחיר של כל מנה, אבל יחד עם תה, שתי כוסות יין ושתיה קלה הגענו קרוב ל-900 שקל לשלושה אנשים. יחד עם זאת המסעדה ראויה מאד. לא ארוחת העשור (קרואטיה בכל זאת נותנת פייט וגם תל אביב לא פראיירית, למרות המצב העגום) אבל הרוב היה מוצלח מאד ולמי שמחפש לשכוח מהמסורת בפראג - פורטפוליו בהחלט באה בחשבון.

כדי לשמור על המסורת של מסעדות אסיתיות בטיולים שלנו לאירופה סיימנו את פראג עם מסעדת גריל קוריאני, המלצה של דור העתיד שלנו  

הסיגנון דומה למסעדה שהלכנו בתאילנד רק ששם המלצרית דאגה לצלות את הבשר וכאן אתה צולה בעצמך מה שאומר שגם באת לעבוד וגם אחריות...

כדי להתחמם פתחנו עם דמפלינגס מטוגנים במילוי חזיר.

יאממי, אין לי שום דבר אחר להגיד על זה חוץ מיאממי.

מהבשרים לקחנו קומבינציה שנקראת סיאול, וכוללת גמ בחר של בקר חזיר וגם ברווז. בנוסף שרימפס וצלופח שנראה לי שזו פעם ראשונה שאני  טוהם והיה מאד מאד מיוחד.

כל העסק מוגש עם שלושה רטבים, קימצי, וסלט צנוניות חמצמץ. הזכיר מאד בטעמים את מה שטעמנו בבנגקוק והחוויה היתה מוצלחת מאד.

צרפתי את רשימת הבשרים. המחיר לקומבינציה כזאת בערך 450 שקל. לא מאד זול אבל סביר.

הכמות מספיקה לשלושה אנשים עם תיאבון סביר בלי לצאת רעבים אבל גם לא לצאת מפוצצים. ל-4 אנשים או לאנשים עם תיאבון מוגבר צריך לקחת כמות גדולה יותר.

למי שרוצה לגוון קצת את הדמפלינג של צ'כיה עם משהו קצת אחר... הגריל הזה נחמד מאד.

שתי אזהרות - למרות ה"מאווררים" שאמורים לספוג את העשן אי אפשר שלא לקבל מכת ריח בכניסה למסעדה, דווקא בשולחן עצמו זה לא מורגש.

הטיפים שם רק במזומן. עשה לי קצת פאדיחה כי זה היה היום האחרון ולא נשאר לי יותר מדי מזומן אז קחו בחשבון. מצד שני, רגע... זה לא אנחנו שעשינו את כל העבודה? 

בגשר המפורסם יש מדרגות שיורדות ל-Mala Strana, העיר התחתית. המדרגות כיכבו בסרט הראשון של של "משימה בלתי אפשרית" עם תום קרוז.

אם יורדים במדרגות למטה ועוברים מתחת לקשתות של הגשר לצד השני, הדבר הראשון שנתקלים בו הם אנשים שמנסים לפתות אותך לשיט על הנהר, והדבר השני - זה שלידם יש מסעדה קטנה ממש מתחת לקשת של הגשר.

בתמונה שצילמתי מגוגל מפ לא רואים את זה אבל סימנתי בחץ איפה זה נמצא. מסעדה של טאפאסים חמודה מאד.

לא אכלנו שם הרבה כי זה היה ביום שבו היה לנו את הפורטפוליו בערב וכבר היה די מאוחר אז הסתפקנו בנקניקיות שהיו מצויינינות ובצ'יפס שגרם לי בפעם האלף לתהות למה כל כך קשה בארץ להגיש צ'יפס נורמאלי במסעדות. זה לא היה איזה צ'יפס צמרת הולנדי סתם צ'יפס של מסעדה קטנה אבל הוא היה עשוי טוב למען השם. עם קריספיות מבחוץ ורך מבפנים, מה שקוראים צ'יפס ובארץ עם כל הגירסאות המסמורטטות לדבר הזה קצת לא ברור למה כל כך קשה להגיע לתוצאה המאד סבירה שהיתה שם. כאמור לא איזה מקום מהולל אבל באיזור שמלא במלכודות תיירים זו אופציה נחמדה לארוחה קלילה.

מאד ממליץ לעלות בפוניקולר לגבעה שצופה על העיר ולרדת ממנה ברגל עד למטה. הליכה מאד נחמדה של אחרי הצהרים עם הנופים של העיר והרבה ירוק מסביב. אפשר להגיד שזה הסנטרל פארק של פראג

לפני שאתם עולים כדאי לבקר ב- Artic Bakehouse שנמצא ממש קרוב לתחנה של הפוניקולר, כדי להצטייד במאפים (Újezd 11 זו הכתובת) שישדרגו לכם את הירידה למטה... הסינמון רול שלהם ממש ידוע. דווקא הבצק שלו לא היה במרקם מושלם אבל הטופינג הלבן שלהם, הכישלון הכי גדול בניסיון לייבא את הסינמון רול לארץ, אגדי. 

התמונה באדיבות WOLT שממש אהבתי את התיאור שהם כתבו על זה (אל תתבלבל בין זה לבין סינמון רול רגיל... כי זה מביא את הסינמון רול לרמה אחרת). זה באמת ממש ממש נראה ככה (וזו גם הסיבה שאי אפשר לחמם את זה... אל תנסו) ומומלץ מאד לטעום את זה.