מפגש בנות  שחיכינו לו המון זמן.  חיפשנו מקום של אוכל כייפי,  שיהיה נעים להתנחל ולקשקש בו,  ואני בחרתי באלורה שסומנה אצלי כבר מזמן כאופציה מבטיחה  בתחום הפחמימות.
השארנו את הדיאטה בבית  והתכוננו להסתערות (וכשאני אומרת התכוננו,  אני מתכוונת שאחת מאיתנו  רצה 50 דקות כהכנה לכמות הקלוריות שתיכנס אליה...  ולא,  זו לא אני לצערי).

המקום היה רגוע ומקסים,  והושיבו אותנו בשולחן פינתי עם ספה עגולה שמצאה חן בעיני מאוד  כי היתה נוחה להפליא (והיה מקום לכל התיקים והמעילים שתמיד מעיקים קצת).
השירות היה טוב מאוד אם כי המלצרית התקשתה מעט לתאר לי את 2 המנות שהתלבטתי לגביהן אבל היא היתה כל כך חיננית  ומקסימה שהכל נסלח. כמה נעים לקבל שירות ממלצר שבאמת משתדל שיהיה לך נעים,  כולל לאסוף בצניעות  ערימה של מפיות משומשות שהצטברה על השולחן.  השארנו דמי שירות של 20% בשמחה.

לראשונות  חלקנו פיצה לבנה עם כמהין וארטישוק -  מצויין !
בצק פריך  ודק,  שלא הפך לסמרטוטי,  והחזיק בכבוד את הגבינות והארטישוק המשומר והאיכותי (מהמרת על ייבוא מאיטליה).  השילוב עם הכמהין היה מצויין,  וכולנו התמוגגנו.

בעיקריות, כל אחת הזמינה פסטה -  האחת פסטה קרבונרה עם חזה אווז,  אספרגוס טרי  וחלמון  נא שעורבב לפסטה,  השניה ניוקי ערמונים ושמנת ואני הזמנתי לאחר התלבטות רביולי ריקוטה וכמהין עם אספרגוס,  ועגבניות שרי מנומרות-  רוטב על בסיס שמן זית.
כל הפסטות היו טעימות ממש,  מנות נדיבות יחסית למה שאני רואה לאחרונה בת"א,  וכולנו היינו מרוצות עד האזניים.

יחד עם 2 שתיה קלה הגענו ל- 285 ש"ח,  וקיבלנו OTH סורבה של בננות ותמרים עם אגוזים  (לא טעמתי אבל האחרות טענו שהוא חביב וקצת דומה לגרבר קפוא...).

החלטנו  לשוטט ולחפש קב"א.
איכשהו הגענו לבנדיקט,  שם התלהבנו מהקינוחים המיוחדים  שקראנו בתפריט ספיישל לחנוכה-  פאנקייקס ממולאים בקרמים  שונים ! החלטנו להכנס.
המארח בכניסה טען שכל בפנים מוזמן,  ושלח אותנו לשבת במרפסת.  זה לא הפריע לנו כיוון שבאנו רק לקינוחים וקפה ורצינו להמשיך ולשוחח בשקט יחסי.  מצד שני זה גרם לשירות פשוט להתעלם מאיתנו...  ממש אנטיתזה לשירות באלורה.  נאלצתי לבקש 3 פעמים מים,  משני מלצרים שונים,  ובסוף קיבלתי את כוס המים רק כשהחזירו את העודף מהחשבון'  וגם זה אחרי שאמרתי למלצר שזו הפעם השלישית  שאני מבקשת    
הפאנקייקס הממולאים היו אכזבה ממש.  איכשהו חשבתי על משהו בסגנון של קובה-  2 פאנקייקס דקים עם מלית באמצע.  בפועל הגיעו 3 פאנקייקס עבים מאוד אחד על השני,  כשבשניים העליונים עשו חור באמצע ומילאו בקרם,  ולמעלה פיזרו משהו.  חברתי בחרה ב"קרם מרציפן  וטונקה",  אני בחרתי ב"קרם שוקולד לבן ופולי קפה גרוסים".   הקרמים היו כבדים,  משחתיים וטעימים,  אבל הפאנקייקס עצמם היו איומים ! דחוסים  ותפלים למעט טעם חזק של אבקת אפיה....  הדרך היחידה לאכול אותם היתה למרוח עליהם שיכבה נדיבה מאוד של קרם טעים,  או להטביע  בסירופ מייפל.   אכלתי 2 יחד עם הקרם (כי הייתי חייבת למרוח את הקרם על משהו,  הוא כבד מידי לאכילה נטו בכפית),  השלישי נשאר מיותם. הקפה שלהם היה טעים.

בקיצור - אכזבה ממש.  ועוד משהו קטן  שביאס אותי קצת-  חיפשתי שתיה חמה קצת מיוחדת (שוקו על בסיס שוקולד ולא שוקולית,  או סחלב חם,  משהו חם שחורג מהשטאנץ' של קפה ותה),  ופשוט אין.  חבל.  למקום שמתגאה במבחר ארוחות בוקר מסחרר כל כך,  כדאי להשקיע גם בתחום המשקאות החמים.

הלומות פחמימות ושומנים  נפרדנו ברחוב וחזרנו הביתה....  עד למפגש הבא