לפני שבוע נסענו בן זוגי ואני למסעדת הטרקלין שבנחלת בנימין לארוחה הנקראת ״ארוחה מהסרטים״.
היה לנו חצי ניסיון איתם לפני כחודשיים, אז תכננו במקור להגיע, אולם ממש בתחילת הערב חשתי שאני לא ממש במיטבי.
התלבטתי בתחילה האם להשאר ולהנות מההרצאה, ולנשנש קצת, אבל כמה דקות מאוחר יותר כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול כלום!
במצב כזה היה קצת חבל להישאר, החלטנו ללכת ולחזור בפעם אחרת. החבר׳ה היו סבבה לגמרי, נתנו לנו שובר מלא לניצול בפעם הבאה ללא שום בעיות.
את הקונספט אני מכירה מהאינטרנט - ארוחה בת 11 מנות בהשראת סצינות מסרטים.
משך כל הארוחה שלוש שעות, ומחירה 200 ש״ח לאדם.
אז חשבתי שאני יודעת למה לצפות - מקרינים את הסצינה המדוברת, מוציאים את המנה, וחוזר חלילה. בפועל, מצאתי את הערב לא רק כמאוד מהנה, אם כי גם מאוד מפתיע. אני בכוונה לא אכביר במילים, על מנת לא לספיילר לאילו המעוניינים ללכת, אני רק אגיד שאם בתחילה ציפיתי לערב יותר מתוקתק ומהוקצע מבחינת שואו ואווירה, בפועל קיבלנו ערב יותר down to earth, וממש לא במובן הרע של המילה!
הצוות כולו, בפרט יוסי המנחה (והבעלים והסומלייה של המסעדה), היו לבביים וחברותיים ביותר, וניכר היה שהם מאוד אוהבים את מה שהם עושים, שזה תמיד מקסים בעיניי. חשוב היה להם שנהנה, והם נותנים לך אווירה של אירוח אמיתי ומכל הלב.
בסה״כ היה ערב ארוך, מרגש, מצחיק, וכן, היה גם טעים!
נקודה אחת שקצת העכירה את האווירה..
המקום הקטן והאווירה האינטימית הם יתרון גדול של יצירת הערב הזה מה שהוא - אירוח אמיתי ולא סתם שואו מתוקתק.
עם זאת, מסתבר שגם הערס הישראלי הנפוץ אוהב ארוחות מהסרטים במסעדות פאנסיות (ולמה שלא יאהב?), ובחדר כזה קטן ובערב כה פוטנציאלי לאירוח של קבוצות גדולות (אצלנו היו שולחן של עשרה חבר׳ה במסיבה רועשת למדי, ולמזלנו שולחן ערוך עוד יותר גדול שהבריז כנראה ברגע האחרון ממש), מספיק טרול אחד שחושב שהוא נמצא בערב פרטי על מנת להרוס לכולם, ונראה שאנשי המסעדה היו די קלולס מול הערס התורן.
כך קרה שלאחר כמה סטים חוזרים ונשנים של הרצאות שנקטעו, ולאחר שכבר ביקשנו בעצמנו שיהיו כבר בשקט, זכינו תחילה לתדהמה והקנטות מצד באי השולחן על כך שאנחנו בכלל מעזים להעיר להם, אח״כ לאיום מהערס הראשי שלא נעז לפנות אליהם שוב, אחרת..., ובהמשך לדחיפות כשהם עברו ליד השולחן שלנו בדרך לעשן/ לשירותים/ או ווטאבר.
באיזשהו שלב (שלב הדחיפות) התחיל קצת להמאס לי מהשטות הזאת, שוב שמחנו שהפעם הערב לא היה מלא, וקיבלנו שולחן יותר מרוחק מאגודת הטרולים.
התערבות מצד מישהו מהמסעדה לפחות אני לא שמתי לב שהיתה, למרות שהם היו מודעים לכל הסיטואציה.
לא שאני מצפה מהם להתערב, אבל מצד שני, אני שלא אוהבת להתקל ולהתעסק עם טרולים, הייתי שוקלת שנית השתתפות בערב כזה אם הייתי יודעת שאילו האנשים שבאים אליו.
ממש חבל, כי כמו שאמרתי, מדובר בשולחן אחד שהרס לכולם. אבל כנראה שגם לא צריך יותר מזה...
נחזור לאווירה חיובית...
לאחר שהסתיים הערב, ולפני שעזבנו, המשכנו עם המשקאות והקינוחים אל הבר באיזור המרכזי של המסעדה (גם כי אני אוכלת לאט
, וגם כדי לתת הזדמנות לערסים ממקודם לעזוב לפנינו) ושוחחנו קצת עם יוסי המקסים. דיברנו קצת על יין, ועל סיורי שווקים בת״א, ועל מלון הבוטיק עדן שבו שהינו באותו לילה, ועובד בשיתוף פעולה עם המסעדה. הוא עוד המליץ לנו מה כדאי לאכול שם למחרת בארוחת הבוקר (אגס בנדיקט מעולים!) ואיפה כדאי להסתובב לפני שאנחנו מצפינים חזרה לכיוון הבית.
קנינו ממנו עוד בקבוק יין מהיקב שלו לפני שעזבנו (מרלו, במחיר 99 ש״ח). והשארנו כמובן טיפ מאוד נדיב למלצרים האדיבים.
בשורה התחתונה: היה מקסים, ואנחנו מאוד נהנינו!
היה לנו חצי ניסיון איתם לפני כחודשיים, אז תכננו במקור להגיע, אולם ממש בתחילת הערב חשתי שאני לא ממש במיטבי.
התלבטתי בתחילה האם להשאר ולהנות מההרצאה, ולנשנש קצת, אבל כמה דקות מאוחר יותר כבר הרגשתי שאני לא מסוגלת לאכול כלום!
במצב כזה היה קצת חבל להישאר, החלטנו ללכת ולחזור בפעם אחרת. החבר׳ה היו סבבה לגמרי, נתנו לנו שובר מלא לניצול בפעם הבאה ללא שום בעיות.
את הקונספט אני מכירה מהאינטרנט - ארוחה בת 11 מנות בהשראת סצינות מסרטים.
משך כל הארוחה שלוש שעות, ומחירה 200 ש״ח לאדם.
אז חשבתי שאני יודעת למה לצפות - מקרינים את הסצינה המדוברת, מוציאים את המנה, וחוזר חלילה. בפועל, מצאתי את הערב לא רק כמאוד מהנה, אם כי גם מאוד מפתיע. אני בכוונה לא אכביר במילים, על מנת לא לספיילר לאילו המעוניינים ללכת, אני רק אגיד שאם בתחילה ציפיתי לערב יותר מתוקתק ומהוקצע מבחינת שואו ואווירה, בפועל קיבלנו ערב יותר down to earth, וממש לא במובן הרע של המילה!
הצוות כולו, בפרט יוסי המנחה (והבעלים והסומלייה של המסעדה), היו לבביים וחברותיים ביותר, וניכר היה שהם מאוד אוהבים את מה שהם עושים, שזה תמיד מקסים בעיניי. חשוב היה להם שנהנה, והם נותנים לך אווירה של אירוח אמיתי ומכל הלב.
בסה״כ היה ערב ארוך, מרגש, מצחיק, וכן, היה גם טעים!
נקודה אחת שקצת העכירה את האווירה..
המקום הקטן והאווירה האינטימית הם יתרון גדול של יצירת הערב הזה מה שהוא - אירוח אמיתי ולא סתם שואו מתוקתק.
עם זאת, מסתבר שגם הערס הישראלי הנפוץ אוהב ארוחות מהסרטים במסעדות פאנסיות (ולמה שלא יאהב?), ובחדר כזה קטן ובערב כה פוטנציאלי לאירוח של קבוצות גדולות (אצלנו היו שולחן של עשרה חבר׳ה במסיבה רועשת למדי, ולמזלנו שולחן ערוך עוד יותר גדול שהבריז כנראה ברגע האחרון ממש), מספיק טרול אחד שחושב שהוא נמצא בערב פרטי על מנת להרוס לכולם, ונראה שאנשי המסעדה היו די קלולס מול הערס התורן.
כך קרה שלאחר כמה סטים חוזרים ונשנים של הרצאות שנקטעו, ולאחר שכבר ביקשנו בעצמנו שיהיו כבר בשקט, זכינו תחילה לתדהמה והקנטות מצד באי השולחן על כך שאנחנו בכלל מעזים להעיר להם, אח״כ לאיום מהערס הראשי שלא נעז לפנות אליהם שוב, אחרת..., ובהמשך לדחיפות כשהם עברו ליד השולחן שלנו בדרך לעשן/ לשירותים/ או ווטאבר.
באיזשהו שלב (שלב הדחיפות) התחיל קצת להמאס לי מהשטות הזאת, שוב שמחנו שהפעם הערב לא היה מלא, וקיבלנו שולחן יותר מרוחק מאגודת הטרולים.
התערבות מצד מישהו מהמסעדה לפחות אני לא שמתי לב שהיתה, למרות שהם היו מודעים לכל הסיטואציה.
לא שאני מצפה מהם להתערב, אבל מצד שני, אני שלא אוהבת להתקל ולהתעסק עם טרולים, הייתי שוקלת שנית השתתפות בערב כזה אם הייתי יודעת שאילו האנשים שבאים אליו.
ממש חבל, כי כמו שאמרתי, מדובר בשולחן אחד שהרס לכולם. אבל כנראה שגם לא צריך יותר מזה...
נחזור לאווירה חיובית...
לאחר שהסתיים הערב, ולפני שעזבנו, המשכנו עם המשקאות והקינוחים אל הבר באיזור המרכזי של המסעדה (גם כי אני אוכלת לאט
, וגם כדי לתת הזדמנות לערסים ממקודם לעזוב לפנינו) ושוחחנו קצת עם יוסי המקסים. דיברנו קצת על יין, ועל סיורי שווקים בת״א, ועל מלון הבוטיק עדן שבו שהינו באותו לילה, ועובד בשיתוף פעולה עם המסעדה. הוא עוד המליץ לנו מה כדאי לאכול שם למחרת בארוחת הבוקר (אגס בנדיקט מעולים!) ואיפה כדאי להסתובב לפני שאנחנו מצפינים חזרה לכיוון הבית.קנינו ממנו עוד בקבוק יין מהיקב שלו לפני שעזבנו (מרלו, במחיר 99 ש״ח). והשארנו כמובן טיפ מאוד נדיב למלצרים האדיבים.
בשורה התחתונה: היה מקסים, ואנחנו מאוד נהנינו!