לאחר שתוכניתנו לטייל היום בגליל התקלקלו עקב מרד של האופנוע נותרנו רעבים ורעבים לאכול גלילי, אז הלכנו למלא את בטננו המקרקרת בגליל אשר על יד הבית, "ביירות, מסעדה לבנונית".
הגענו בצהרי היום. המסעדה כמעט ריקה, מוזיקה ערבית חרישית ברקע. המקום מרווח, על הקירות טפטים - שריד לשנות השבעים עם נגיעות אלף לילה ולילה - ושלושה מסכים מקרינים דומם תוכנית בישול כלשהיא.
התיישבנו וקיבלנו את התפריטים - יופי, לא רק על האש. שאלתי את המלצר האם הממולאים צמחונים יען כי אסרו עלי לאכול בשר. הוא אמר לי  בצער שלא, "אבל אל תדאגי - רעבה לא תצאי מכאן, אני מבטיח לך". חייכתי בנימוס והזמנתי מנת מסבחה וסלט ירקות קצוץ. האופנוען שאיתי הזמין מנסף - בשר וכבש על מצע אורז. לשתות: הוא שליש בירה ואני בירה שחורה.
המסבחה מגיעה אל השולחן. היא פחות סמיכה ויותר חלקה מהמסבחה אותה אני מוקירה ואוהבת - אבל טעימה לא פחות, מלווה בפיתות מהטאבון. אני מאיצה ברונן לאכול מהמסבחה, וטוב שכך - כי לפתע מגיע אותו מלצר עם צלחת ענקים ועליה כל התוספות שיש במסעדה - גבעת מג'דרה חמה וטרייה עם שקדים מלמעלה, פלחי תפוחי אדמה בכורכום, פטריות מוקפצות עם בצל וגרעיני חומוס מבושלים. אני מסתכלת המומה ושואלת אותו "מה זה?", הוא צוחק ואומר "אבל הבטחתי לך שמכאן את לא תצאי רעבה..." ואכן לא יצאתי - כל אחת מהתוספות היתה מצויינת אבל יותר מזה. ההתחשבות, האכפתיות,  ההתנהלות החכמה של המלצר או שמא בעל המקום, כל אלה הגישו לי מנה שהיתה שווה הרבה יותר מסה"כ רכיביה.
המנסף של האופנוען הגיע גם הוא  - נתח של כבש ושני נתחים בריאים של בשר בקר על מצע - עאלק מצע - על ים של מג'דרה, עם פרוסות עגבניות ליד - האופנוען סיכם את המנה ב-יאמי. בשר הכבש ממש נמס בפה. הבקר היה יותר קשוח והתמסר קצת פחות בקלות, אבל היה עשיר בטעמים. המג'דרה ספחה את כל מיצי הבשר והיתה חגיגה בפה. האופנוען האמיץ נשבר אחרי חצי מנה, החצי השני נארז מול עינינו ואני פטורה מהכנת ארוחת ערב. למרות שהינו מפוצצים לא יכולנו שלא לנגב עוד ביס מהמסבחה - כי היה ממש עצוב לראות את מחציתה נשארת בצלחת - שתי כוסות קפה לקינוח - וכפתור המכנסיים נפתח. אושר!
136 ש"ח ללא טיפ, מהמוצדקים אי פעם (מנת ההפתעה שלי נשארה הפתעה ולא הופיעה גם בחשבון).

אנחנו בוודאי שנחזור
ביירות - מסעדה לבנונית, לישנסקי 22 ראשל"צ