הופתענו, הגענו בשעה 8 מוכנים לחכות שעה בחוץ, וראו זה פלא - לא רק שהיו שניים או שלוש שולחנות פנויים בחוץ, היה אפילו מקום על הבר. מכיוון שהייתי עם חבר גבר, ובאופן עקרוני יש לי בעיה לשבת מול גבר על שולחן, ישבנו על הבר. היה נחמד.

את שיעורי הבית על סוגי ההמבורגרים השונים עשיתי מראש, למרות שהברמן בהחלט עזר ותרם את שלו. (השירות היה מהסוג הענייני, לא מדהים וחברותי, לא רע. מהיר מספיק ובאופן כללי בסדר ולא יותר). אני לקחתי המבורגר צרפתי, החלטתי ללכת על הגודל הקטן יחסית (לא ש 220 גרם הם כל כך קטנים), ההמבורגר בא קומפלט עם כבד אווז, שמן כמהין, חרדל דיז'ון וריבת בצל. בנוסף, ביקשתי שום אפוי, גבינת סנט מור ו-100 גרם חתיכות כבש כתוספת.

פירוק ההמבורגר לגורמים:
הלחמניה: מהטובות, גדולה, אבל יש משהו בחיתוך שלה שעוטף לגמרי את ההמבורגר. בעוד הלחמניה הסטנדרטית היא שתי חתיכות ישרות, זאת היתה עם קימור מסוים למעלה (ואולי גם קיעור מסוים למטה), התוצאה היא המבורגר ענק מצד אחד, שבכל מקום אחד, נעלם לי מהלחמניה, וצריך להיאבק בשביל לשמור אותו בפנים, ואילו כאן הצורה הייחודית של הלחמנייה מחזיקה אותו בפנים במין עטיפה כזאת. שיחוק מצוין בלחמניה קלילה, טעימה וטובה מאד.
הקציצה: טובה, אך יש טובות ממנה. לא יודע אם בישראל יש טובות ממנה, אבל בוודאי שאכלתי טובות ממנה בארה"ב, ועדיין - העשייה (מדיום) היתה בסדר גמור (אם כי לא יכולתי לבחון את הצבע, בשל העובדה שפנים המסעדה די חשוך), המרקם מעולה לגמרי, פציח ופריך ונפלא. המקום שבו זה לא המבורגר אדיר הוא בטעם. זה לא שמדובר בהמבורגר רע, אבל לא מדובר בפצצת טעם אנטריקוטית או שפונדראית, ממש לא. סתם, קציצה מבקר סביר (אבל לא גדול) שעשויה טוב מאד. מה שכן, 220 גרם זה יופי של גודל לקציצה, לא יודע למה צריך מנה גדולה יותר.
כבד אווז - לא שווה את הכסף. איכשהו נפלה לי חתיכה אחת של כבד אווז מחוץ להמבורגר אז טעמתי אותו נקי, והוא היה עשוי הרבה יותר מדי. כל הסבבה והחמאתיות של כבד אווז אמיתי לא היתה כאן, ובעצם זה דמה הרבה יותר לכבד עוף וול דאן מאשר למשהו אחר. חבל.
כבש - גם כאן, חתיכת אחת נפלה ויכולתי לטעום אותה נקי. טעם עדין יחסית לכבש, ולמען האמת ציפיתי לטעם מעט דומיננטי יותר, אבל בסך הכל זאת תוספת חביבה מאד, גם אם לא זולה בכלל.
שמן כמהין, חרדל - לא הורגשו בכלל.
סנט מור - הורגש קצת, אני אוהב את הגבינה הזאת, אבל הייתי מעדיף יותר ממנה.
שום אפוי: באופן מפתיע לא תרם יותר מדי למנה, אכלתי גם כאן חתיכת שום אפוי נקייה, והיא היתה טעימה כמו שאני אוהב, אבל החיבור לטעמים לא היה לגמרי שם. לא הועיל מדי, לא הזיק מדי, בסדר.
ריבת בצל - השיחוק המרכזי של ההמבורגר, סיפק מתיקות מאד נעימה לכל הסיפור, והפך את ההמבורגר מהמבורגר טוב בקנה מידה ארצי, להמבורגר הטוב ביותר שאכלתי כאן (אבל כאמור, לא ההמבורגר הטוב שאכלתי אי פעם). בכל מקרה, תוספת מבורכת מאד למנה.

צ'יפס בצד - נראה לי שכתבו פה בעבר שהוא סתמי, וכן הוא סתמי. אכלתי שלושה צ'יפסים קטנים עד שנמאס לי. לא שהיה רע, אבל אחרי המבורגר כזה, אין באמת מקום בבטן לתפוח אדמה מטוגן וחסר ייחוד.

בירה יומנגס - מהישראליות הטובות ששתיתי. מה שאלכסנדר עשתה כאן הוא קצת לבנות על שני ז'אנרים ישראלים אהובים (גולדסטאר מחד, ובירות חיטה כגון פאולנר וווינשטפן מאידך) להוסיף קצת אלכוהול וטעם וליצור בירה עמוקה וטעימה. טובה יותר בעיניי מאשר הבירה שאותה מבשלה בדיוק עשתה עם בלייזר. כאמור, עוד שיחוק.

אז כן, זה היה ההמבורגר הטוב בישראל. אבל מבחינתי 170 שקל ללא טיפ, על המבורגר, צ'יפס ושתי בירות זה קצת יקר. אם זה היה עולה 40 שקל פחות, זאת היתה ארוחה נורא נורא משתלמת וטעימה. אבל כך - רק אם ממש בא לך גם המבורגר טוב, וגם לנסוע עד צומת רופין.