סכום כסף בלתי צפוי אך כזה שניתן בקלות לבזבוז הוביל אותנו לארוחת צהריים בטוטו. התחושה בטוטו שמלווה לכל אורך הארוחה היא שאתה נמצא במסיבה של מועדון שאתה לא שייך אליו. ואם מי מקוראינו שייך למועדון זה – עימו הסליחה. אני בכל אופן, אדם פשוט. כמה סימני היכר למועדון – גברים מבוגרים, בד"כ בחבורה (הפעם נכחו עדי קייזמן ועופר נמרודי) כמה עיתונאים (אטילה שומפלמבי) ונשים (או צעירות בחברת גבר מבוגר או בחבורה מבוגרת שמזכירה פרסומת לניתוחים פלסטיים – חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות).

  כיאה למועדון איכותי, גם לטוטו יש קודי התנהגות וחסמי כניסה – עסקית הצהרים, ראשונה ועיקרית, מתחילה ב – 110 ולרוב המנות ישנה תוספת מחיר. כיאה למועדון – יש בטוטו את המנות הנסתרות – לדוגמה, אם תשאל את המלצרית אם יש עוד מנות מיוחדות מעבר לתפריט המודפס היא תענה בשלילה, אבל אם תמשיך ותשאל שאלה המצביעה על הכרות עם קודי ההתנהגות – נניח אם יש את מנת לחי הלוקוס, גם כאן ייתכן שהיא תשיב בשלילה, אבל מיד תציין שיש לראשונות גם טרטר סלמון שלא כתוב בתפריט.

  לראשונות לקחנו סלט חסות שהיה טעים כמו שסלט חסות יכול להיות (אבל גם לזה יש גבול) וסלט מצוין של קלאמרי, חומסים, עגבניות לחות, בצל מקורמל, כוסברה על יוגורט שהייתה מנה מעולה. שילוב של טעמים, מרקמים ושתי טבעות הבצל המקורמלות הטובות שאכלתי מימי. נשמע דבילי, אבל נשבע שאכן כך היה. העיקריות היו ברמה אחת מתחת לסלט קלאמרי – פפרדלה ראגו היתה אומנם טובה מאוד, אבל טיפה מתקתקה מדי, מנה דומה ב- ARIA (פפרדלה זנב שור) ניצחה בנקודות וסלמון על קרם אפונה היה מוצלח, אבל לא נשא בשורה (והוגש יחד עם קריאת ה-סולומון שאני מודה שלא ציפיתי לה ממלצרית בטוטו, אבל מילא). לעומת זאת, הקינוח – נמסיס – עוגת שוקולד עשירה, ביחד עם קרמבל קקאו וגלידת שמנת חמוצה היה אחד מהקינוחים הטובים שאני זוכר שאכלתי אי פעם ואין ספק שהטוב שבהם בשנתיים באחרונות (כולל מסעדות מישלן). המרקם של העוגה היה נכון, הקראמבל היה חולי ונמס, הגלידה איזנה את הטעמים – כאן אין ספק שטוטו הצדיקה את עצמה.

לסיכום – לאירועים מיוחדים ביותר, הייתי הולך על עיקריות אחרות. (סה"כ כ- 330 ₪, 125 ₪ לעיסקיות, כוס יין, קינוח וקפה אחד). שירות – יעיל וקר (ראו השוואה לנאפיס).