לא נעים,  רק חזרנו מברלין וכבר נוטשים את הילדים לערב שלם ?  ציקצקתי לעצמי  בעודי מזמינה את הבייביסיטר.  נסיבות החיים הכריחו אותנו להעדר מהבית,  ואם כבר יש קופונים  שפג תוקפם  ב- 4 ליוני, לא ננצל אותם ?   הוזמנו מקומות על הבר,  8 בערב.  

הגענו למסעדה וגילינו שבחניון הצמוד רוצים 25 ש"ח  ללא הגבלה,  יותר זול מהואלה.  נייס.
הושיבו אותנו בקצה הבר כך שיכולתי להשקיף  למטבח לאורך כל הארוחה.  ציינתי שאנחנו עם קופון ומייד קיבלתי תפריט  מיוחד,  ונתבקשתי לבחור בין כוס קאווה לכוס סנגריה.  2 כוסות של קווה הגיעו  מייד,  יחד עם לחם הבית + 3 מטבלים:  חציל קלוי ביוגורט שהיה אנמי,  סלסת עגבניות ושום שהיתה פיגוז,  וטאפנד זיתים מעורבב במחית שעועית -  אהבתי מאוד,  מיוחד ושובר שיגרה.

3 מנות טאפאס לכל סועד-  הוא בחר ברוסטביף שהגיע עם חצי ביצה קשה + איולי חצילים,  שרימפס בקדאיף (2 שרימפס עם רוטב שהיה מיוחד וטעים),  וסביצ'ה אקזוטי (לברק עם אננס וכוסברה ולא זוכרת מה עוד).  הוא אהב את כל המנות,  חלקן היו מעולות ממש (הסביצ'ה).  
אני בחרתי בסלט עגבניות עם גבינת טולום (מנה גדולה וטעימה,  אבל הלימון היה דומיננטי מידי לטעמי -  בסלט עגבניות החמיצות הטבעית שלהם מספיקה בד"כ),  פטאטס בראוואס (מעולים !!! שונה מאוד ממה שאכלתי בברצלונה אבל עדיין מנה נפלאה,  נדיבה ועשירה),  וארנצ'יני על מצע יוגורט שהיו דומים לפלאפל  בצורה מחשידה (סתם,  לא מחשידה וברור שזה אורז, ואני מתה על פלאפל).   

לעיקריות הוא בחר בראמפ סטייק  שהיה מצויין,  והגיע עם תפ"א אלוהיים (כששאלתי את הברמן  הוא אמר שמדובר בתפ"א מסוג ראטה)  ושום קונפי.  אני בחרתי באופציה הצמחונית היחידה- ניוקי ברוטב פטריות,  שהגיע עם ניחוח כמהין (שמן כמובן)-  הניוקי היו אווריריים  וקלילים  והמנה היתה טעימה מאוד.

לא האמנו שנצליח לאכול קינוח,  אבל הברמנית ממש המליצה על גלידת וניל  אמריקאית + רוטב שוקולד  + אגוזי לוז ושקדים קלויים  ופריכים.  למרות שאני  לא חובבת של גלידה אמריקאית,  ממש אהבנו -  הגלידה מגיעה כשהיא צהבהבה,  קצת מזכיר דני וניל,  ואיכשהו המרקם  שלה וכל התוספות המעניינות  עזרו לנו "להוריד"  את הכובד של הארוחה.

עוד כלולה שתיה חמה בקופון,  אז קינחנו בתה נענע + הפוך קטן.  

חזרנו לאוטו  הלומי  אוכל ואושר,  ותודה לשקדיה שהביאנו עד הלום.....  אחלה קופון,  אחלה מסעדה.  כל המנות קיבלו  אצלנו ציוני 8-10,  וזו בהחלט היתה אחת הארוחות שהכי אהבנו בארץ לאחרונה.

הדבר היחיד שהעיב על הערב הזה -  וזו לחלוטין  לא אשמת המסעדה -  מאחורינו הושיבו חבורה של 20 בנות,   כנראה תיירות מארה"ב,  שלא הפסיקו לקשקש ולהיות קולניות ושתויות ועליזות מאוד.  ההמולה היתה אדירה,  ובדיעבד אני מצטערת שלא ביקשתי לעבור משם  כשהתפנה מקום.   בפעם הבאה צריכה לזכור את זה.

בתמונה-  קווה,  לחם הבית והמטבלים