מרוגשים ומלאי ציפיה התאספנו המשפחה על דורותיה (לצערי אני כבר בצד הזקן...)
לממש את ההחלטה שנולדה מארוחת הפורום שנערכה במעיין הבירה
לאכול חזרזיר שלם .
עלינו על הרכבת שבפעם האחרונה שנסעתי בא הייתה בעידן הקיטור או משהו כזה
התיישבנו בקרון שמור שהסתבר גם כקרון בית קברות שבו אסור לנשום בקול רם
ולא ממש התאים למשפחה רומנית סוערת אבל התנהגנו בסך הכל בהתאם .
ירדנו וצעדנו מלאי עזוז מהתחנה למסעדה הכה מדוברת .
שעה 1500 עברנו כמה מסעדות גם עוד רומניה (ממליגה ) ריקות כולן .
נחתנו במעיין
מפוצצת! למעט שולחן ארוך ארוך שלנו בחדר השני שהוא הרבה פחות ומרשים מחדר הכניסה
אבל יש לו 2 יתרונות
בצמוד יש מעבר לחצר (למעשנים) והג"ב שמכינה את הקרפלאך ישבה והכינה שולחן לידנו.
אני לא ילאה אותכם בתאור האוירה בשולחן
למזלנו בשלב זה נותרנו לבד (חוץ מאשת הקרפלך)
אבל תדמיינו את אחד הסרטים שמתארים ארוחה במשפחה איטלקית רועשת שמחה ומלאת חיים
זה משהו כזה ....
ראובן הבעלים בא ושאל להוציא אותו ...
מיד עלו קולות רטינה מכיוונים שונים רגע רגע
קצת ראשונות והרבה בירות (מוגשות בצורה מושלמת )
ראובן התקפל בחוסר רצון מופגן שבהמשך הבנו למה .
הזמנו את השלישיה את החמוצים (עכשיו נזכרתי שקופחנו בלי אבטיח) קרפאלך בשר ותפ"א .
בשלישיה
הכבד קצוץ -לא ולא
לא שלא טעים אבל לא .
חצילים -מעולה שרופים על האש כמו פעם והטעם מדוייק ונכון.
איקרא - סבירה לא יותר לא בטוח שמוכנה במקום.
החמוצים הרומנים טובים מוגשים בקמצנות מסויימת (גמבה ,מלפפון ,כרוב ועגבניה ) בהחלט טעימים שהזכירו לנו את אמא וסבתא
הקרפלך
למרות השכנות הטובה עם הגברת שמכינה
היו לא טובים
.
ואז הגיע הרגע הגדול שלנו ושל ראובן החמוד.
החזרזיר הגיע בשלמותו על מגש
ברגע זה
אם הייתה מהומה עד עכשיו ,רעשים וצחוקים
כעת היא נהפכה למהומת אלוהים
הקטנים ברחו לחצר
בינונית אחת יצא לשרותים ואחרת התחילה לבכות
חלק עלו על השולחן לצלם את ראובן חותך (ועוד הוסיף למהומה הבחור כששאל "מי רוצה את המוח " מי רוצה את האוזנים")
ורק אחי הרופא ובנו הטייס
רוטנים
נו תביאו משהו לאכול .
לאחר שהרוחות נרגעו מעט
התחלנו באכילה שכללה חלקים מהחזרזיר שנעשה במשך 8 שעות
הוגש בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות
שום חלק לא התייבש המילוי שהיה אורז מנוקד בחלקי פנים כליות כבד וכו וקיבל מתקתקות מסויימת כנראה מדובדבנים או משהו
שאחרי 4 בירות לא מסוגל לזכור .
ו
התגלתה התעלומה למה ראובן הזעיף פנים
"אני כבר מחכה שעתים לטעום אותו ומת מרעב "
ללא הרבה גינונים התיישב שולחן לידנו וטרף צלחת ענקית
כשאני לא שוכח לעקוץ אותו שגם בחשבון ישתתף ולא יברח.....
מורגש שהמסעדה ותיקה ומתוקתקת
הכל הגיע במהירות וביעילות ולמרות הדרווישיות של הבעלים
צוות העובדים מיקצועי מיומן ובעל נסיון.
קינוח:
שאלתי אם יש פפאנש
המלצרית חני שאלה מה זה ..
ואז פניתי לאשת הקרפלך ברומנית ושאלתי אותה אם "בממליגה " המסעדה שראינו בדרך יש.
התשובה כן
שילמנו 2500 כולל שרות
נפרדנו
וצעדנו לממליגה .
נגמר לנו הייתה התשובה המבאסת אבל יש לנו באווריה ....
צעדנו עוד כמה מטרים
ופשטתנו כארבה (טוב רעבים) על קונדיטורית שני שמפורסמת בסברינות שלה
הפוכים תה אספרסו
חזרה לרכבת
הפעם למרות תשלום האקסטרה ישבנו בקרון לא שקט
חלצנו נעלים
ונרגענו
חוויה משפחתית ניפלאה
שאין מילים לתאר כמה נהנתי (חוץ מערמת המילים כאן חח)
נ"ב
ביציאה שאלתי אותו אם זכור לו קבוצה שבאה מה "אינטרנט"
ומתמחת במסעדות
"בטח שזוכר חיסלו את החזרזיר ב5 דקות "
הייתה התשובה
לממש את ההחלטה שנולדה מארוחת הפורום שנערכה במעיין הבירה
לאכול חזרזיר שלם .
עלינו על הרכבת שבפעם האחרונה שנסעתי בא הייתה בעידן הקיטור או משהו כזה
התיישבנו בקרון שמור שהסתבר גם כקרון בית קברות שבו אסור לנשום בקול רם
ולא ממש התאים למשפחה רומנית סוערת אבל התנהגנו בסך הכל בהתאם .
ירדנו וצעדנו מלאי עזוז מהתחנה למסעדה הכה מדוברת .
שעה 1500 עברנו כמה מסעדות גם עוד רומניה (ממליגה ) ריקות כולן .
נחתנו במעיין
מפוצצת! למעט שולחן ארוך ארוך שלנו בחדר השני שהוא הרבה פחות ומרשים מחדר הכניסה
אבל יש לו 2 יתרונות
בצמוד יש מעבר לחצר (למעשנים) והג"ב שמכינה את הקרפלאך ישבה והכינה שולחן לידנו.
אני לא ילאה אותכם בתאור האוירה בשולחן
למזלנו בשלב זה נותרנו לבד (חוץ מאשת הקרפלך)
אבל תדמיינו את אחד הסרטים שמתארים ארוחה במשפחה איטלקית רועשת שמחה ומלאת חיים
זה משהו כזה ....
ראובן הבעלים בא ושאל להוציא אותו ...
מיד עלו קולות רטינה מכיוונים שונים רגע רגע
קצת ראשונות והרבה בירות (מוגשות בצורה מושלמת )
ראובן התקפל בחוסר רצון מופגן שבהמשך הבנו למה .
הזמנו את השלישיה את החמוצים (עכשיו נזכרתי שקופחנו בלי אבטיח) קרפאלך בשר ותפ"א .
בשלישיה
הכבד קצוץ -לא ולא
לא שלא טעים אבל לא .
חצילים -מעולה שרופים על האש כמו פעם והטעם מדוייק ונכון.
איקרא - סבירה לא יותר לא בטוח שמוכנה במקום.
החמוצים הרומנים טובים מוגשים בקמצנות מסויימת (גמבה ,מלפפון ,כרוב ועגבניה ) בהחלט טעימים שהזכירו לנו את אמא וסבתא
הקרפלך
למרות השכנות הטובה עם הגברת שמכינה
היו לא טובים
.
ואז הגיע הרגע הגדול שלנו ושל ראובן החמוד.
החזרזיר הגיע בשלמותו על מגש
ברגע זה
אם הייתה מהומה עד עכשיו ,רעשים וצחוקים
כעת היא נהפכה למהומת אלוהים
הקטנים ברחו לחצר
בינונית אחת יצא לשרותים ואחרת התחילה לבכות
חלק עלו על השולחן לצלם את ראובן חותך (ועוד הוסיף למהומה הבחור כששאל "מי רוצה את המוח " מי רוצה את האוזנים")
ורק אחי הרופא ובנו הטייס
רוטנים
נו תביאו משהו לאכול .
לאחר שהרוחות נרגעו מעט
התחלנו באכילה שכללה חלקים מהחזרזיר שנעשה במשך 8 שעות
הוגש בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות
שום חלק לא התייבש המילוי שהיה אורז מנוקד בחלקי פנים כליות כבד וכו וקיבל מתקתקות מסויימת כנראה מדובדבנים או משהו
שאחרי 4 בירות לא מסוגל לזכור .
ו
התגלתה התעלומה למה ראובן הזעיף פנים
"אני כבר מחכה שעתים לטעום אותו ומת מרעב "
ללא הרבה גינונים התיישב שולחן לידנו וטרף צלחת ענקית
כשאני לא שוכח לעקוץ אותו שגם בחשבון ישתתף ולא יברח.....
מורגש שהמסעדה ותיקה ומתוקתקת
הכל הגיע במהירות וביעילות ולמרות הדרווישיות של הבעלים
צוות העובדים מיקצועי מיומן ובעל נסיון.
קינוח:
שאלתי אם יש פפאנש
המלצרית חני שאלה מה זה ..
ואז פניתי לאשת הקרפלך ברומנית ושאלתי אותה אם "בממליגה " המסעדה שראינו בדרך יש.
התשובה כן
שילמנו 2500 כולל שרות
נפרדנו
וצעדנו לממליגה .
נגמר לנו הייתה התשובה המבאסת אבל יש לנו באווריה ....
צעדנו עוד כמה מטרים
ופשטתנו כארבה (טוב רעבים) על קונדיטורית שני שמפורסמת בסברינות שלה
הפוכים תה אספרסו
חזרה לרכבת
הפעם למרות תשלום האקסטרה ישבנו בקרון לא שקט
חלצנו נעלים
ונרגענו
חוויה משפחתית ניפלאה
שאין מילים לתאר כמה נהנתי (חוץ מערמת המילים כאן חח)
נ"ב
ביציאה שאלתי אותו אם זכור לו קבוצה שבאה מה "אינטרנט"
ומתמחת במסעדות
"בטח שזוכר חיסלו את החזרזיר ב5 דקות "
הייתה התשובה