כחלק מחגיגות ה-60 של אבא, נסענו יחד כל המשפחה (7 אנשים) לסוף שבוע באזור טבריה. אני הייתי אחראית על הזמנת מסעדה לשישי בערב, ושמחתי שבדיוק פורסמה באחד הגיליונות האחרונים של "על השולחן" כתבה נרחבת על מסעדות באזור.

צמצמתי את הבחירה ל"מגדלנה" ול"טיבי'ס". בסופו של דבר " טיבי'ס " נבחרה, כיוון שהאחים שלי אמרו שהתפריט שלה היה נשמע מעניין יותר (אני הייתי דווקא בעד מגדלנה).

הגענו בשישי בערב, לקראת השעה 21:00, והופתענו לראות הרבה משפחות עם ילדים קטנים. זה לא משהו שמפריע לי ברמה העקרונית, אלא שלא תפסתי מהמקום "מסעדה משפחתית".

כמנות פתיחה לשולחן הזמנו:

סלט חצילים קלויים עם גרגירי חומוס - מוגש חם (טחינה גולמית, יוגורט, שמן זית, קרם עגבנייה ועלי חרדל צעירים – 45 ש"ח). לא נרשמה התלהבות. מנה די סתמית, ואמא שלי ממש לא אהבה את שילוב הטעמים.

טרין כבדים בסגנון פרובאנס (עם כבדי בשר עגל ברווז כרישה ותאנים על סלט של מנגולד עם רוטב רימונים מתקתק – 39 ש"ח). פה נרשמה ממש אכזבה. היו כאלה שחשבו שמה שאמור להגיע זה פטה כבד, אך הטרין היה בעצם חתיכות של כבדים, ולא פטה חלק. בלי קשר, אף אחד לא ממש אהב את הביצוע ואת שילוב הטעמים.
 
קרפצ'ו שייטל בקר (עם שמן זית ארומטי, בלסמי מיושן, פרמז'ן, עלי בייבי ורוקט רעננים – 39 ש"ח). אין מה לפרט יותר מדי. קרפצ'ו טעים, לא משהו שלא טעמנו בעבר.
 
למנות עיקריות לקחנו (השמות והתיאורים לקוחים מהאתר של המסעדה):

סלט לבבות חסה ופנצ'טה בקר בציפוי פריך (לבבות חסה טריים, לחם קלוי, עלי בייבי, בזיליקום, בטטה, צנונית פרוסה – 50 ש"ח) – המרכיב העיקרי במנה הזאת היה כרוב סגול. לדעתי מרקם הבשר היה מעט מוזר, אבל מי שלקחה את המנה אמרה שהיא סבבה. היא אהבה את הרוטב (שהיה מעט מתקתק).
 
ניוקי ערמונים בחמאה רכה (עם עגבניות, תרד בר, פטריות, חמאה, יין לבן, פרמז'ן, שמן כמהין – 66 ש"ח). זאת הייתה המנה שלי. הניוקי עצמם היו טובים, אבל לא אהבתי את הרוטב (לא שאפשר לקרוא לזה רוטב, לא היו שם נוזלים בכלל, אלא רק את הירקות). במקרה זה אין לי ממש טענות, אלא פשוט מסתבר (לאחר כמה ניסיונות) שאני לא מתחברת לטעם של הכמהין.
 
המבורגר טקסס (220 ג') והמבורגר טיבי'ס (330 ג') (57-50 ש"ח). אבא שלי רצה דג, אך הייתה מנה אחת בלבד של דג בכל התפריט, ולא התחשק לו דווקא אותו, אז בסוף שני ההורים שלי לקחו המבורגרים. שוב לא נרשמה כל התלהבות – שניהם טענו שההמבורגר הרגיש מאוד דחוס וסתמי.
 
רביולי זנב שור ברוטב ציר בקר עשיר (עם קרם סלרי, זוקיני, דלעת וקונפי כרישה – 70 ש"ח) – את המנה הזאת הזמין אחד מהאחים שלי, מתוך מחשבה על המנה הידועה של "טוטו". בתפריט רשומים שני מחירים, אז אחי שאל לגודל המנות. נאמר לו שהקטן זה 5 יחידות ואילו הגדול זה 9-8 יחידות. הוא הזמין את הגדול, אך קיבל מנה של 5 יחידות. כאשר שאל מלצרית אחרת ששירתה אותנו לגבי זה היא אמרה שהקטן זה 3 יחידות ואילו הגדול זה 5 יחידות. אחי אמר לה שהוא שאל, ואם זה מה שהיו אומרים לו מלכתחילה הוא לא היה מזמין, כי 5 יחידות לא ממש משביעות כמנה עיקרית. בסופו של דבר, לאחר בירור של המלצרית, הביאו לו מנה נוספת.
ברמה הכללית, אין שום השוואה במרקמים ובטעם למנה של "טוטו". ככה זה כשבאים עם ציפיות, כנראה.
 
שני האחרים הנוספים שלי החליטו להתמקד בסטייקים, שלטענת המלצרית, זו המומחיות של המקום, ושמיישנים את הבשרים שם. הם הזמינו פורטרהאוס (450 ג') (חוויה של שני עולמות: בשר פילה רך ונימוח מצד אחד, סינטה בשרנית ועסיסית מצד שני ובאמצע עצם עם ארומה וטעמי צלייה מופלאים – 148 ש"ח) וסטייק פילה (200 ג') (נתח בשר אצילי, עבה אך רך ונימוח, ללא שומן, בשר שתמיד יצלח – 138 ש"ח). שני חובבי הבשר אמרו שהיה טעים, אך אכלו גם הרבה יותר טעים מזה.
 
לקינוח לקחנו וופל אמריקאי ואלפחורס מסקרפונה ודולסה דה לצ'ה. שוב – מנות חביבות, אך לא כלום מעבר.
 
לסיכום : סך החשבון (כולל שתייה) יצא כ-880 ₪ (אם זיכרוני אינו מטעה אותי). לא הייתה מנה אחת במקום שמישהו מאתנו חשב שהיה שווה לבוא בשבילה, או לחזור בשבילה. במילה אחת "סבירסקי". יש שיטענו שביחס למסעדות באזור מדובר במסעדה טובה, אבל בשבילי זה לא תירוץ – הוא שזה טוב או שזה לא, ובמקרה הזה, זה לא.