הרבה זמן נמנעתי מטומפולופומפו, הסיפורים על המחירים ההזויים ומה שנדמה לי כאווירת הון שלטון הוציאו לי את החשק מלבקר שם. לרגל יום הזדקנותי השנתי החליטו חברים להפתיע אותי ולאחר שנשאלתי אם זו אופצייה ריאלית, להזמין לנו מקום לארוחת ערב במסעדה.

אתחיל ואומר שלמרות שהתכוננו מראש ללחץ פיזי מתון להזמנת המנות היקרות, הטלטולים שעברנו במציאות היו מעל המצופה. זה התחיל בהמלצה על מנת הסאאם טליה, אשר מתומחרת במחיר סמלי ביותר של 380 ש"ח לקילו. שתי דקות אחרי שאמרנו שנחשוב על זה חזר המלצר והצהיר שאם אנחנו רוצים את המנה שנגיד עכשיו כי זה לוקח זמן. פה הבהרתי לבחור הנמרץ שנוותר על התענוג.

זה המשיך אחרי שהזמנו כמה מנות לטעימה, כולל שתי לחמניות מאודות ומנת כיסונים. המלצר הנלהב שאל אם אנחנו מתכוונים למנה מכל סוג לכל אחד, כאשר הבהרנו שהכוונה היא למנה אחת מכל סוג ושנחלוק הוסבר לנו שזה בעייתי כי המנות הן קטנות ולא נוחות לחלוקה (היינו חמישה). הרגענו אותו ואמרנו שנסתדר (והפלא ופלא אכן הסתדרנו, למרות שהמנות הן אכן לא גדולות). אחרי שהמלצרון שוכנע הגיע מישהו שלא הזדהה (אני חושד שהוא מזן מנהלי כלשהוא) ושאל אם יש איזושהיא בעייה כי אנחנו מזמינים מנות שלא מתאימות לחלוקה ואפשר להתאים לנו מנות יותר מתאימות. גם  לחבוב הזה אמרנו שאנחנו מבינים והשבנו את פניו ריקם.

כמאמץ אחרון ניסו לשדלנו להזמין את אחת ממנות הדגים המאוד מומלצות, כמו לדוגמאמנת  בר הים שמתומחר ב81(!!!!!!) ש"ח ל100 גרם. לאחר שגם פה לא צלח להם הנסיון והצוות הבין שמזה השולחן לא תצא הבשורה, נרגעו הרוחות. כמובן שכאשר ביקשנו מים הציעו לנו את מי השקר החיים של קונפורטי ולאחר שסירבנו וביקשנו מי ברז קיבלנו חצאי כוסות והיינו צריכים לחזור ולבקש מילוי של הקנקן הקטן במהלך הארוחה.

חובה לציין גם את דמי החליצה הצנועים בסך 68 שקלים חדשים, כנראה הלכו פה על שבירת שיא גינס.

מהנעשה בשולחנות אחרים התרשמתי שרוב הנוכחים שמחים להעביר את כספם לכיסם של המסעדנים, האמת היא שאני חושד שזו היתה מטרתה העיקרית של ביקורם.

למרות כל הנאמר לעיל, אכלנו ארוחה טובה מאוד, נהננו, והכל ב1200 ש"ח לפני טיפ לחמישה אנשים.

מכיוון שאין בנמצא תפריט של המסעדה ומכיוון שאיני נוהג לצלם במסעדות אני כותב על המנות מזכרוני וממקורות שונים שהצלחתי למצוא.

כפתיח הזמנו ירקות בכבישה סינית וסלט מלפפון סיני. הירקות היו מעולים, פריכים ומלאי טעם. סלט המלפפון היה חביב.

המשכנו עם גאדו עגבניות ודבש, סלט עם עגבניות, ביצים, שאלוטס, בוטנים וכוסברה, ברוטב נהדר (אני מפסיק לנסות לנחש מה יש ברטבים אסייתים, מודה בכשלוני כפודי). מנה מפתיעה ומעולה.

מהכיסונים ניסינו את הקנדהאר דאמפלינג, כיסונים ממולאים בבשר זנב שור בבישול ארוך, ברוטב ציר בקר. השילוב של הכיסון עם רוטב ממטבח אחר לחלוטין היה מעניין ומוצלח. ממה שראיתי מביקורות אחרות נראה שפעם הרוטב היה שונה לחלוטי, למרות שהשם נשאר, אני מניח שהקנדהארים מכינים את שתי הגרסאות.

מהלחמניות המאודות בחרנו לנסות את העגל בשבעה תבלינים ולחמניה עם קציצת שרימפס שאת שמה לא זכרתי ולא הצלחתי לשחזר. הלחמניות המאודות עצמן נהדרות, לא נופלות מאלו של דיוויד צ'אנג במומופוקו, קציצת השרימפס היתה נחמדה, לא משהו לכתוב עליו הביתה. העגל לעומתה היה נהדר, בשר בבישול ארוך עם תבלינים תאיילנדים, מנה שאסור לפספס.

טעמנו גם ספיישל של פירות ים על מצע של יוגורט, סלקים ותפוחי אדמה יפנים. אני הצלחתי לטעום סקאלופ ושרימפ טעימים, היתה טענה שהיה שם גם תמנון שנחטף לפני שהספקתי להגיב, מנה טובה בסך הכל.

בשלב מסויים הגיע לשולחן מנת השא זו רה המפורסמת על חשבון הבית. מדובר במנה בהרכבה עצמית הכוללת עלי חסה, ספרינג רולז פרגית, קיווי, עשבי תיבול ורוטב. הקונספט הוא אירגון כל המרכיבים בתוך עלה חסה ונגיסה. הרולים היו פריכים, הקיווי מרענן ועשבי התיבול טריים, מנה מאוד מוצלחת ומומלצת לחלוקה!!!

מנה נוספת בשלב זה היתה בו לה לוט, עלים ויאטנמיים במילוי בקר בגריל. זכור לי שראיתי מנה זו בדיווח בפורום והגבתי שאכלתיי מנה דומה מאוד ברחובות סייגון. לאחר שטעמתי אני יכול להגיד שאין שום קשר בין שני הדברים, במנה המקורית, ויסלח לי כבוד השף, בשר הבקר היה מתקתק ועשוי ופה הוא היה חצי נא וחסר טעם. מנה מאכזבת.

טעמנו גם בייבי ספייריבס בקרמל פטל שחור קנטונזי. הצלעות הצטיינו בטעמי עישון עמוקים,  אך לא הסעירו, טעמי פטל לא הורגשו.

סיבוב ה"עיקריות" היה המוצלח בארוחה, הוא כלל ג'קארטה ביף, דלעת תבלינים טאמילית וקארי ברווז תאילנדי.

הבקר הפרוס שנעשה ב"פיט ברביקיו" הוגש עם עוגות אורז שחור ורוטב קארי חלב קוקוס והיה מענג, אולי המנה הטובה של הארוחה.מנת הדלעת כללה "פילה" של דלעת אפויה על דאל עדשים שחורים ורוטב תירס קלוי. מעולה. קארי הברווז כלל נתח ברווז עסיסיים ברוטב קארי תאילנדי עם עוד כל מיני דברים שאני לא זוכר והיה גם הוא נהדר.

מגזרת הקינוחים טעמנו אננס רוטי ושוקולד מסאלה. הרוטי לא היה רוטי אלא ברולה ומעליו אננס צלוי, אני לא התלהבתי, אחרים כן. השוקולאד מסאלה כלל שוקולד נוזלי עם טעמי מסאלה, טוויל שוקולד וגלידת דבש ואגוזי לוז. שילוב מפתיע של השוקולד עם תבליני המסאלה, קינוח מעולה.

כמו שציינתי למעלה, כולל דמי חליצה ובקבוק ריוחה נוסף, יצאנו ב1200 ש"ח לחמישה אנשים.

אם לסכם, בטומפולופומפו מוגשות כמה מהמנות האסייאתיות הטובות ביותר שניתן למצוא בארצנו, בביצוע מהודק ומקצועי, וזאת למרות כמה פספוסים וכמות לא מבוטלת של חירטוטים בתפריט.

אז אם תהיו ילדים טובים, לא תתפתו להזמין את המנות היקרות ביותר ותוכלו לנסיונות הסחיטה של הצוות אולי תצליחו לצאת משם בפחות מ250 ש"ח לבנאדם.

אני כנראה אחזור, ביום ההזדקנות הבא.