"ככי ככה " זה ביטוי שקראתי  לראשונה בספר של גיל חובב,  מטבח משפחתי  נדמה לי.  זו הגרסה הישרא-צרפתית  ל- קומסי קומסה,  וזה מה שעלה לי בראש בזמן הביקור  במסעדה. תנודתי,  עם שאיפה חזקה לבינוניות... חבל.

היינו זוג,  שהשקיע הון קטן בביביסיטר  וניסה להמלט מהשיגרה הלוחצת.  התפריט באתר אגב,  ממש לא מעודכן....
כשהתיישבנו,  קיבלנו ע"ח הבית  צלוחית עם כרוב כבוש -  שמשום מה היה רופס ושמנוני  ולא ערב לחיכי (ואני מאלה שמסוגלים לחסל קערות של זה,  מאוד אוהבת בד"כ).  
לראשונות הזמנתי סושי צמחוני מהספיישלים- "יסאי - דף סוי, אספרגוס, אבוקדו, צנון יפני, חסה, פטריות יפניות, מלפפון".  הרולים התפרקו לי בחלקם (מעצבן א'),  ודף הסויה שעטף אותם גרם לתחושה של יובש לא נעים בפה שאפילו הרטבים לא הצליחו  לעמעם (מעצבן ב').  היה סתמי ממש (מעצבן ג').
הבחור הזמין סלט קלמרי חם -  והיה מרוצה מאוד מאוד,  בדיעבד זו היתה המנה המצטיינת של הארוחה. 

בעיקריות  הזמנתי חונקי כמרים  ברוטב גבינה כחולה,  צ'ילי וקשיו.  המנה שהגיעה נראית שונה מהתפריט שבטאבלט,  אבל ניחא.  בסכ הכל מנה טובה,  אבל הפריע לי  אפטר טייסט של חמיצות שלדעתי נובעת מהיין הלבן שהשתמשו בו להכנת הרוטב,  וכנראה לו צומצם מספיק.  אלמלא החמיצות  הזו הרוטב היה מושלם -  חלק,  עשיר וכבד  ועטף את הפסטה. 
הבחור הזמין ניוקי עם נתחי פילה -  והתאכזב.  הנתחים היו יבשים,  כנראה יותר מידי זמן על האש.  הניוקי היו במעטפת שנראתה פריכה אבל בפועל היתה שמנונית -  כמו טמפורה לא מוצלחת,  וכל המנה היתה בעלת טעם מתקתק אחיד של רוטב שתלטני.  הבחור ניקר מעט,  והותיר יותר מחצי מנה. 

המים שביקשנו הגיעו לשולחן אחרי המנות הראשונות...

החלטנו לא להשאר לקינוח,  והעדפנו לקנח בגלידה באייסברג הסמוכה.