הניסיון הראשון שלנו לאחר החלפת הבעלות לא היה מוצלח במיוחד, אבל אנחנו לא שומרי טינה, בפרט שהיצע העסקיות בחיפה בשישי בצהריים מצומצם למדי, וחיפשנו מקום טוב אך לא יקר עם מנות מכובדות בגודלן. כזכור, בעבר העסקית ב"מיט" הייתה 50% על התפריט (לתקופה מסוימת ירד ל-40% וחזר ל-50%), אבל זה השתנה לאחר החלפת הבעלות ונאמר לנו שזה לא השתלם והביא את הבעלים הקודמים לפשיטת רגל.

 

לאחר החלפת הבעלות התפריט התרחב משמעותית (סלטים, מרקים, פסטות ועוד), העסקיות הפכו להיות ארוחות מובנות, וההצעה של הנחה על התפריט (עסקית X-LARGE) ירדה ל-20% והפכה ללא משתלמת במיוחד. נראה שכך חשבו גם חיפאים אחרים, לנוכח כמות המבצעים והקופונים שהמסעדה פרסמה בחודשים האחרונים (דרך מועדון הלקוחות של Rest ואתרי קופונים, בעיקר "קבוצתי"). ההצעה העסקית המוזלת עלתה חזרה ל-40% ולפיכך החלטנו לתת למקום הזדמנות נוספת.

 

לא הזמנו מקום; הגענו (אותם שלושה) לקראת 15:00 ומצאנו מקום בחלל הפנימי, הממוזג. המסעדה הייתה מלאה למדי.
מהר מאוד ניגש אלינו מלצר והגיש לנו תפריטים. למרבה הצער לקח לו לא מעט זמן לגשת אלינו שנית, לקחת הזמנה... בקטנה.

היצע העסקיות המובנות לא השתנה מהפעם הקודמת, ושלושתנו לא התלהבנו מהן (כמו בפעם הקודמת) ולכן בחרנו את האפשרות ל-40% הנחה על התפריט הרגיל. באופן לא מתוכנן יצא שלשם שינוי אף אחד מאיתנו לא הזמין סטייק בסופו של דבר. דווקא תכננתי, אבל כשישבנו שם התחשק לי לנסות אפשרויות אחרות, בפרט שגם ככה הזמנתי בשר למנה הראשונה (לכן גם העדפתי לקצץ מעט בתקציב למנה העיקרית).

 

למנה ראשונה הזמנתי קרפצ'יו סינטה, המנה הראשונה החביבה עליי.
למנה עיקרית התלבטתי אם כדאי לנסות משהו "מהים..." והתייעצתי עם המלצר. שאלתי איך השרימפים שלהם, הוא טען שהכול טרי; בהיותי לא מומחית בעליל אין לי איך לאמת את דבריו, אבל אמרתי לעצמי יאללה, ננסה. חשבתי לנסות "שרימפס בנוסח אסייאתי" ("שרימפס וקלמארי מוקפצים קלות בחלב קוקוס, ג'ינג'ר טרי, רוטב צ'ילי מתוק בתוספת בזיליקום ופטרוזליה קצוצים. מוגש בתוספת אורז") כי אני אוהבת חלב קוקוס וגם ג'ינג'ר, אבל לא חובבת צ'ילי אז שאלתי אם אפשר לוותר. המלצר אמר שלא מומלץ כי זה הבסיס של הרוטב והוא יוצא די תפל בלעדיו. נשמע לי מוזר שג'ינג'ר, בזיליקום ופטרוזיליה לא מספיקים כדי לתת לו טעם, אבל הוא היה די נחרץ שלא מומלץ, אז ויתרתי והזמנתי שרימפס בחמאה ושום.

 

שני שותפיי לארוחה ויתרו על מנה ראשונה; ביקשנו מהמלצר לא לעכב את המנות שלהם בשל כך.
א' (הבחור הגדול והרעב בחבורה) הזמין שתי עיקריות: המבורגר (250 גרם "בנוסח ארגנטינאי מסורתי. עשוי מדי יום במקום מנתחי אנטריקוט מובחרים") בליווי פוטטוס. מכיוון שחשש שלא ישבע ממנו הזמין גם פסטה "פולו רוסו" ("נתחי חזה עוף, שמן זית, פטריות, בזיליקום, עגבניות טריות ושום"). הוא אמר שבעבר (בגלגול הקודם של המסעדה שהיו בו כמה מנות עיקריות שלא היו סטייקים) הזמין שם פסטה בולונז והיא הייתה טובה, ולכן הזמין שוב, גם מתוך הנחה שקשה לקלקל מנת פסטה.

בנזוגי תכנן להזמין נתח קצבים אך בסופו של דבר התחשק לו דבר המבורגר (אותו אחד, אין שם כמה סוגים) והוא הזמין אותו בליווי פירה.
התאכזבתי שאף אחד לא הזמין צ'יפס, עד שהתברר שאני יכולה לשנות את האורז לכל תוספת אחרת... ביקשתי שיהיו פריכים ושיביאו מיונז. עדכנו שאין צורך בקטשופ. לשתייה הזמנו שני קנקני מים.

 

חיכינו דקות ארוכות למים, והם הגיעו עם האוכל, שהגיע מהר למדי, יש לציין.

אקדים את המאוחר ואביא כאן את התייחסויותיהם לאוכל, ואז אמשיך לתאר את ההגשה, השירות והמנות שלי.

 

א' אמר על ה פולו רוסו : "המנה הייתה גדולה, היו בפסטה כמויות יפות של בשר ופטריות, אך הרמה הנמוכה של הרוטב די קלקלה את המנה. הוא היה פשוט מאוד, ממש ברמה של רוטב פסטה שמקובל במזון מהיר ובמסעדות זולות". טעמתי פטרייה מהמנה שלו והיא עצמה הייתה טעימה, אבל הרוטב קלקל לי (מצד שני אני לא מתלהבת מרטבים כאלה בכל מקרה, אז אני לא דוגמה). לעומת זאת בנזוגי אוהב רוטבי עגבניות וגם הוא טעם ולא התלהב: "סטנדרטית לחלוטין; בזבוז זמן וכסף להזמין פסטה במיט". א' (הרעב) אכל את רוב המנה, אך סיכם "‏?המנה בהחלט לא הצדיקה את מחירה הרגיל (₪57) וספק אם אזמין אותה שוב אפילו במחירה המוזל של 35 ש"ח, למרות גודלה המרשים".

 

  ההמבורגר הוגש פתוח, כפי שמקובל כיום במקומות רבים; א' בעד, אמר שזה מאפשר לו לסדר אותו בדיוק לפי טעמו, לשלוט בסוג ובכמות הירקות וברוטב. הוא סיכם: "ההמבורגר היה בסדר גמור, כמצופה ממסעדה מהסוג ומהרמה הזאת; לא גורמה, אבל עשוי מבשר טוב, אין לי טענות. במחיר ששילמתי מדובר בעסקה טובה". לעומת זאת הפוטטוס אכזבו: "הם היו סתם פלחים גדולים של תפוח אדמה אפוי, תפלים ונטולי תיבול לחלוטין, לא מה שמקובל לכנות 'פוטטוס' ברוב המסעדות בישראל". הוא השאיר את רובם בצלחת ונשנש קצת מהצ'יפס הקר שהשארתי, לטענתו אפילו צ'יפס קר היה עדיף עליהם.

בנזוגי היה מבסוט מההמבורגר ("הבורגר עצמו היה טעים") חוץ מהלחמניות; אמר שהן מאיכות נמוכה ובקושי הפשירו אותן. לעומת זאת הפירה היה פחות טוב מהפעמים הקודמות.

 

סיכום ביניים: הבשר עדיין טוב (לפחות בגזרת ההמבורגר) אבל התוספות ברמה לא גבוהה. ייתכן שההתפזרות לתפריט מגוון ואקלקטי מדי היא אכן בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת".

 

המשך בהודעה הבאה