חוב של ביקור מלפני כחודש שתכננתי לכתוב ודחיתי... אבל החלטתי בכל זאת לנער את העצלנות כי כשמגיע פרגון, צריך לפרגן. יש לציין שלא סעדתי לפני כן באף אחת ממסעדותיו של רושפלד (ולמעשה נתקלתי בו לראשונה רק ב"מאסטר שף" וגם אז כמה דקות פה ושם כי איני צופה בתכנית) ולכן אין לי למה להשוות. בחרנו במסעדה הכשרה לצורך ארוחה משפחתית (הם שומרים). המשפחה כבר ישבו בה בעבר (בלעדיי) לפני כחצי שנה, וחיבבו אך לא התלהבו; אך מכיוון שמסעדות כשרות רבות לא פתוחות בצהרי שישי (או שהן יקרות מדי / לא מוצלחות), נסענו, לשמחתי, כי רציתי לנסות.

 

חנינו בחניון של הקניון, עלינו, יצאנו ונכנסו למלון. כבר תחושה חו"לית משהו, יש להודות. עלינו לקומה הראשונה, שם נמצאים דלפק הקבלה, הלובי והמסעדה. יש ריח של מלון יוקרתי באוויר (באמת, הם מבשמים), נוף לים ותיירים. נכנסנו למסעדה – אלגנטית, מעוצבת נקי ופונקציונלי בקווים גאומטריים פשוטים, וללא הצפיפות והדחיסות שמאפיינות מסעדות רבות בימינו. יש מרחב ואוויר לנשימה, לא מרגישים כאילו פותחים שולחן עם זרים; מוזיקה עדינה ברקע, לא מעיקה; בחלק האחורי מטבח פתוח, רק הפסים הקרים. ראיתי בעיקר ירקות. הכול נראה ממש יפה ומעורר תיאבון, והם הזמינו אותי לעשות שם סיבוב בכיף.

 

התפריט העסקי (שמוגש גם בשישי בצהריים, לא דבר של מה בכך) מצומצם וממוקד: כולל ראשונה ועיקרית ב-88 ש"ח, מחיר שווה לכל נפש. ראוי לציין שהמנות כוללות בשר ודגים וללא תוספת מחיר (וגם זה לא דבר של מה בכך). הוא לא כולל שתייה ולא קינוח, אבל בעיניי מוטב כך.

 

כשנכנסנו למסעדה ראיתי על אחד השולחנות צלוחית טבילה ללחם שמצאה חן בעיניי. הזמנתי לחם (נדמה לי 19 ש"ח, לא בטוחה; אולי פחות). הוריי אמרו "בשביל מה לך לחם" אבל רציתי, כי דווקא במקומות כאלה הוא שווה. צדקתי ; הגיעו שני סוגי לחמים, אחד עם פירות או אגוזים (כבר לא בדיוק זוכרת) שהיה טרי ומוצלח להפליא (גם זה לא מובן מאליו במסעדות רבות, שבהן רק מחממים והלחם מתייבש) ולחם תפוחי אדמה, מיוחד ומעניין (פחות התחברתי, אבל אוהדי פשטידות התפודים יהנו). עם הלחם הוגשה הצלוחית הנאה – שמן זית, בלסמי, שום אפוי וזיתים. כמה פשוט, ככה מדויק וט-ע-י-ם. כשהיא נגמרה, קיבלנו אחרת במקומה (בלי לבקש).

 

מנות ראשונות:
אחי הזמין סלט עגבניות "הרברט סמואל";
 אבי הזמין את "הלביבות של דייגי עכו" (קציצות דגים);
 אמי הזמינה סלט (שכנראה לא מופיע בתפריט באינטרנט, הוא קצת שונה) עם לבבות חסה;
 אני הזמנתי טרטר בקר עם כרוביות חרוכות (ובלי פלפל חריף, אין לי סבילות לחריף).
כולנו נהנינו מהמנות.

 

לעיקריות אני כבר לא זוכרת מה הזמינו הוריי וגם לא צילמתי...
 אחי הזמין ראגו טלה טוסקני ואהב (זו לא מנה אסתטית אז היא לא מצטלמת טוב). אמר שהייתה קצת שמנונית אבל רכה וטעימה.
 אני הזמנתי שיפוד פילה בקר עם תפוחי אדמה, קרם גזר כתום ומח עצם ואהבתי גם כן. הבשר היה עשוי כהלכה, לא יותר מדי, לא פחות מדי, לא יבש... גם כאן המנה הייתה די פשוטה בסה"כ, אבל עשויה היטב. היא לא הייתה גדולה, אבל בתוספת ראשונה ולחם, לא יצאתי רעבה.

 

כשהגענו לקינוחים לא היה תפריט ושאלנו את המלצר, והוא (כדרכם של מלצרים בימינו) לא נידב מחירים... כשחיפשתי משהו עם שוקולד והוא אמר שיש להם ביצת שוקולד ברגע הראשון חשבתי שיהיה נחמד, ואז פתאום צלצל לי פעמון בזיכרון והצלחתי לקשר זאת לדיון בפורום על איזו ביצת פברז'ה קסומה (לא זכרתי באיזו מסעדה ולאיזה שף זה קשור) אך יקרה להפליא. טוב ששאלתי ולא ישר הזמנתי, כי היא עולה 68 ש"ח (מכיוון שזה קינוח במחיר חריג יחסית לדעתי זה מידע חיוני שצריך לומר לסועד גם אם הוא לא שואל אקטיבית). אמי נזכרה שהם הכינו כאלה באיזו תכנית של מאסטר שף... אבל אני בסה"כ רציתי משהו קטן מתוק, לא ביצת הפתעה מופלאה. ביררתי לגבי קינוחים אחרים, אבל אפילו סורבה עלה מעל 40 ש"ח (נסחפנו...) אז ויתרנו.

 

למעט אי ציון המחירים באופן יזום (שלא ייחודי למסעדה, אז קשה לי לבוא אליהם בטענות) אין לי תלונות למלצר/ים. השירות היה יעיל ואדיב, כיאה למסעדה ברמה כזאת.

 

לסיכום : תמורה מצוינת לעלוּת, בהתחשב במחיר האטרקטיבי (בשישי בצהריים!) ובכך שאכלתי בשר בקר גם בראשונה וגם בעיקרית (ועוד פילה!), על אחת כמה וכמה (וכמה). כבר אכלתי כ"כ הרבה עסקיות במסעדות בינוניות במחיר תלת ספרתי שרק גרם לי לצאת בתחושת החמצה, וכאן פשוט נהניתי מהכול, וכך גם בני משפחתי (סיכמו שהפעם היה מוצלח יותר). האוכל לא היה מתחכם, מתוחכם, מהונדס, מפונפן, מעוצב או מוכן מחומרי גלם מיוחדים; "אפילו" היה כשר... אבל עשוי היטב, טעים (וגם נעים) וזה הכי חשוב.