היינו ארבע. תל אביבית אחת ( פריט טריוויה לכאורה לא שייך, שיצוץ בהמשך ) ושלוש צפוניות מהזן המעודכן.
התל אביבית בחרה את המקום כך שלא יכולנו למחות ולציין שאחת מאיתנו משתדלת ככל יכולתה לא לשתף פעולה עם מפעלות אייל שני. אמרנו נזרום.
שתינו 3 בירות ויין אדום אחד בכוס של גזוז. ( יה, איזה מגניב...... השתגענו לגמרי ...)
אכלנו - קישואים צעירים ( מלוטשים בשמן זית. נשבעת. לכו לתפריט ותראו ) בשמן זית ופרמזן, מינוט סטייק שהגיע פרוס לפרוסות די דקות, רטטוי שהכיל בעיקר חצילים קישואים ביצה קשה מגוררת ורוטב עגבניות , מסבחה של שעועית לימה, צלי כרוב, וכמה פרוסות לחם . ( התפריט כמובן עמוס בשטויות כגון " תינוקות קישואים" וכד', אבל התעלמנו. )
אז ככה - נתחיל בדברים הטובים - הכל היה טעים. הקישואים היו טעימים מאוד. הצלי כרוב היה שיחוק טעים עם מלא רוטב, המסבחה שעועית לימה היתה טפלה ובעצם נטולת טעם מובחן כל שהוא. אולי אם היינו מצליחים לאתר את השחלות עגבניות במנה זה היה משפר?
אבל - המנות מאוד צנועות בגודלן, שלא נאמר קמצניות למדי. הלחם, שמגיע פרוסה אחת בתוך שקית נייר הוא בבחינת גימיק חביב, טעים, אבל לא
באמת מספיק לכלום. נדמה לי שבקשנו עוד פרוסה ( ממש אוליבר טוויסט... להבדיל כמובן ) וקבלנו ללא תשלום שקית עם פרוסה נוספת.
מסקנות: חומרי הגלם צעירים טריים וטובים, אבל אפילו המלכה האם הפולניה, ( אמא של בעלי ) מצליחה להפיק רטטוי / גיבץ' טעים ועשיר. לא צריך בשביל זה את אייל שני.
לקחת חומרי גלם טריים וטובים, להפריע להם כמה שפחות, להציג אותם בתפריט שיש שיאמרו "מתפייט" ויש שיאמרו " אידיוטי" להגיש מנות קטנות עד בינוניות, ולצאת מזה גאון - זו גאונות. ללא ספק.
סה"כ לארוחת נישנושים בריאה יחסית, לא מאוד משביעה, במקום עמוס לעייפה ורועש ברמות מסכנות שמיעה - כולל טיפ , כ 400 ש"ח. לא זול אך לא מאוד יקר. גם לא כל כך משביע. אבל היי, אכלנו אצל גאון. גם זה משהו.
ולענין התל אביביות - היא טוענת בתוקף שאנחנו סתם ביקורתיות בגלל שהאויר הצח מלטש לנו את המוח.