לפני כמה חודשים כתבתי כאן על שוק תלפיות, כתבתי בעיקר על הזכרונות שלי משם בסוף שנות  ה-  70, תחילת השמונים ואמצע שנות התשעים שבהם התגוררתי ממש בסמוך לתפליות בהדר  עליון, תמיד נמשכתי לתלפיות, המקום היה ססגוני, בליל קולות, צבעים בכל הגוונים, אינוונטר של טיפוסים, חיפה של למעלה יורדת לעמך וכולם מתנקזים ונפגשים בבניין המיתולוגי של השוק.

 

בניין שגרם מדרגות תלול מוביל לכניסה של הבניין שעוצב נראה לי על ידי ארכיטקט גרמני, הגג במרכז הבניין היה מדהים, שקוף, אובלי שלא הפריע לקרני השמש לחדור ולהאיר מעט את המנלכוליה הרגילה של הקניות לשבת, בחורפים הברקים הבליחו מבעד לאותו חלון והמראה היה אקסרווגאנדי ממש, רק תתארו לכם: חורף קר, ברקים ורעמים,  הכל משתקף מהחלון ההוא, ריח של קלמנטינות, צבעים יוקדים של אבוקדו וצרור בננות ממושבי חוף-הכרמל, זה כאמור היה אז.

 

היום בבקר קצת כאב לי להיכנס לבניין, אמנם שריד ממשפחתו של מוכר הזייתים עדיין נמצא שם בסוף המדרגות, קניתי ממנו קלמטה וסורי דפוק בכלל לא רעים , עדיין זה לא זה.

 

מרוב הייאוש נכנסתי לחמארה של בחור מדושנבה שנמצאת בקומה השנייה של בניין-השוק,  ממש על רחוב סרקין 35, זה מקום שכל  העזובים של חיפה יושבים שם מהבוקר עד הערב, אני היום הייתי אחד מהם, שתיתי שם 2 חצאי קרלסברג ב10 שקל כל אחת ,(חצי ליטר כן?) מחיר של הסוכנות:)

 

באותו פסאג' מוכרים מוצרי סידקית, מוכרים מסיגריות מזוייפות וכלי מטבח ואפילו שטיחים.

שיצאתי מהשוק חלפתי מהסימטה שמתחברת לרחוב החלוץ  שבה אהבתי בזמנו לקנות וורמוט או אמריקנו  זול(מין תחליף ישראלי של כרמל מזרחי  לקמפארי)  החיוך היחיד שלי היה שישבתי במסעדת תלפיות ברחוב סרקין 28, כבר אעלה פרוט ותמונות בנפרד, כאן צירפתי תמונות לא הכי מלבבות של השוק כולל החמארה של הברנש מדושנבה או מפרונזה.