צירוף נסיבות של תלושי מתנה של "תמריץ לעסקים" + העדפה לא לאכול פחמימות, הביא אותנו ל"מיט". לא שהיו יותר מדי אופציות לבחירה: אחרי סינון בתי הקפה, מסעדות איטלקיות, מסעדות כשרות הסגורות בערב שבת, ועיון בתפריטים של האופציות שנותרו בחיפה מתוך הרשימה, נסגרה הבחירה. היה לי כבר די ברור לאילו מנות בתפריט אני נוטה.
הזמנו שולחן דרך קליק א-טייבל (לזוג+ילד קטן אך אכלן מנומס)
וקיבלתי אישור לסלולרי, אולם כשהגענו הסתבר שאיננו רשומים במסעדה. הצגתי את אישור ההזמנה שבסלולרי, וסידרו לנו שולחן פינתי צפוף וגובל בעמוד תומך.
ניגשה אלינו מלצרית קורקטית.
שאלתי על האסאדו צלעות - מנת הדגל של המסעדה לפי התפריט. "לא, אני לא ממליצה, המנה שומנית".
אוקיי, מה לגבי נתח הקצבים? (בתפריט מתואר: "את נתח זה היו מחביאים קצבים עבור עצמם, עקב היותו הנתח הטעים ביותר מבשר העגל".) - "לא ממליצה, הוא קשה".
פה כבר הרגשתי אכזבה. ניסיתי לאסוף את שארית שורשיי הארגנטינאים. מה לגבי לומו א-לה פיאמנטה? מהתפריט: "מנה ארגנטינאית קלאסית, שלושה מדליוני פילה עטופים בחזה אווז מעושן עם פלפל שחור ורוטב יין. מוגש על מצע פירה שורשים".
המלצרית עשתה פרצוף.
ובכן, על מה את ממליצה? קיבלנו המלצה על אנטרקוט, חזה עוף, סינטה, לא זוכרת מה עוד. בעיני בחירות די בנאליות.
מה לגבי פורטרהאוס? "כן הוא מומלץ, רגע, אני אברר", הלכה המלצרית לסיבוב וחזרה לדווח שהוא מוצע במשקל 500 גרם, מה שמביא את עלות המנה לכדי 200 ש"ח. מוגזם מדי עבורי.
שלחתי את המלצרית לכמה דקות כדי שנוכל להתלבט בשקט. התאכזבתי מאוד. לשם מה הגעתי למסעדה, אם המנות שקרצו לי בתפריט מלכתחילה אינן מומלצות? בן זוגי ניסה לשכנע אותי שהמלצרית עושה לי טובה: "אם היא לא ממליצה, סימן שכדאי שתבחרי דברים אחרים".
בסופו של דבר בחרנו אנטרקוט בנאלי במידת עשיה מדיום (המנה שבן זוגי ובני בחרו מלכתחילה אך התבקשו לתת לי לבחור עבורם מנה יותר מעניינת), וסינטה ברוטב יין הדרים מדיום רייר עבורי. תוספות: צ'יפס ופירה שורשים, ולחם לפתיחה.
הזמנו לפי המלצת המלצרית גם בקבוק יין רותם של יקב שטרן, אותו יין שכנראה מומלץ באופן קבע, כיוון שרוב הביקורות באתר מתארות אותו. אמנם חלקן יח"צ, אולם כיוון שהתיאור לחיוב, לקחנו אותו גם אנחנו. אינני מבינה גדולה ביין, גם לא שתיינית גדולה של יין - וסיימתי שלוש כוסות, מה שאומר שהיה טעים.
האנטרקוט היה רגיל. שום דבר מיוחד לספר, למעט גוף החימום עליו הגיע ששימש אותנו מאוד. נתח הסינטה שלי היה רך וטעים (בדיעבד שמחתי שלא נפל בחלקי נתח שומני יותר או קשה יותר), אולם הוא הגיע קר לגמרי ונעזרתי באופצית החימום - שעזרה רק כשחתכתי את הבשר לנתחים ואותם שמתי על הפלאנצ'ה של המנה השניה.
הבשר הגיע מהר מאוד לשולחן, יצויין לחיוב. אולם הלחם שהזמנו לפתיחה לא הגיע, ובסוף ביקשנו שיוותרו עליו. גם פירה השורשים נשכח, ובתזכורת שניה הגיע לשולחן. פירה רגיל ללא טעם שורשים.
התירסים שהתלוו למנות היו קרים. אחד היה על הצלחת ושני הגיע על גוף החימום, ללא הבדל ביניהם.
היתה לנו גם סאגת יין קטנה, כאשר המלצרית שהגיעה לפתוח את בקבוק היין שברה את פקק השעם ולא הצליחה לשלפו מן הפתח. בן זוגי עזר לה לפתוח את הבקבוק, וביקש לקבל פקק שלם כדי שנוכל לקחת את הבקבוק ולסיים בבית. המלצרית הלכה להביא פקק, ושכחה למזוג את היין לכוסות... לא היה אכפת לנו שכן איננו מקפידים על טקסי יין. העיקר שהיין טעים - ודיינו.
עוד שירתה אותנו במהלך הארוחה מלצרית שלישית שהיתה יעילה ונעימה.
לקינוח אכלנו ברולה קלאסי כהלכתו, ועוגת גבינה טעימה אך מעט גרגירית.
מניחה שהיינו שולחן מבאס למדי: שולחן ששילם בתלושי מתנה, עם ילד שלא הזמין אוכל (נתנו לו מעט משלנו והוא רק כרסם, לפחות הוא לא עשה שום בלגנים ולכלוכים. למעשה הוא הזמין את עוגת הגבינה), בלי מנות ראשונות, ועקב כך שלא היינו מאוד מרוצים גם השארנו רק 12% טיפ.
ועדיין, שתי מנות בשר, שני קינוחים ובקבוק יין (כ-150 ש"ח לבקבוק), ובנוסף בקבוק שתיה קלה לילד, סיכמו את הארוחה בסביבות 520 ש"ח, לא זול בכלל.
הסינטה היתה טעימה, זה לא שבאמת שילמנו מכיסנו, אבל אני לא מוצאת סיבה לחזור אף שבאנו וחזרנו ברגל.