כמו שכתבתי בשרשור הסופ"ש, בשבת בערב הייתי עם שירונת בטקסס ברביקיו החדשה יחסית ברמת החיל.
חשבנו ללכת שוב לפונדק דה לוקס אהובתנוו, אבל החלטנו שצריך לנסות את המתחרה החדשה. המסעדה היתה ריקה לחלוטין, וזה משהו שממש עושה לי הרגשה לא נעימה, לשבת במקום ריק, אבל כבר הגענו אז החלטנו להשאר.
העיצוב בהחלט חמוד, המוזיקה מצוינת (המון סיקטיז) וגם השירות ממש אחלה, רק חבל מאוד שהאוכל לא עומד ברמה, בעיקר הבשר דווקא (ושמעתי מחברים שדווקא כן נהנו מהבשר שם, אז אולי זה קשור לזה שהיה ריק, או סתם יום מבאס של המטבח).
הזמנו 2 "צלחות" של שני בשרים (68 שקלים ל-250-300 גרם בשר על פי המלצר) . אחת עם ספייריבס ושורט ריבס (הכל מבקר, כי משום מה אין שם חזיר, למרות שהמקום לא כשר. כל אחד מהנתחים האלה בתוספת שבעה שקלים), ואחת עם נקניקיות עוף וצ'דר שהמלצר המליץ עליה, והבריסקט שנחשב ל"נתח הדגל" שלהם, על פי המלצר. כל צלחת מגיעה גם עם שתי תוספות.
הספייריבס והשורט ריבס היו די דומים, עם בשר חביב ולא יבש מדי, אבל בלי הרבה טעם. בשני הנתחים השומן היה מאוד מוזר, והרגיש ממש נא, למרות שהבשר עצמו היה מוכן לחלוטין. הזזנו את כל השומן הצידה והמשכנו לאכול. הנקניקייה היתה חביבה, אבל יבשה מדי, והגבינה לא הורגשה בכלל, והבריסקט היה גם הוא רק חביב, וגם הוא יבש מדי. קצת הזכיר לי נקניק חזה בקר, שזה נחמד, אבל לא ממש מחמאה למשהו שאמור להיות הרבה פחות תעשייתי.
דווקא את התוספות חיבבנו יותר. לחם התירס מוצלח הרבה יותר מזה של פונדק דה לוקס, והוא ממש במרקם של עוגה בחושה לחה, וטעם מודגש של קמח תירס.
המק אנד צ'יז היה מוצלח וגם מאוד נדיב בכמות, אם כי היו יכולים לתבל אותו בצורה קצת יותר מעניינת. ירקות מעושנים היו כרובית תפוחי אדמה וסלק, והיו מוצלחים בדרך אנטיפסטית פשוטה שכזו. תפוח אדמה אפוי היה גם הוא מאוד פשוט אבל טעים, במיוחד עם חמאת השום הלא תעשייתית שהגיעה איתו. הכי אהבתי את תבשיל השעועית (שירונת היתה בעד המק אנד צ'יז). שעועית רכה וטובה, עם רוטב שכלל חתיכות בשר ושילב בהצלחה בין מתיקות לחריפות עדינה. הייתי אוכל עוד ממנו בשמחה.
גם המלפפונים החמוצים שמגיעים עם כל מנה מצאו חן בעיניי, גם בזכות שילוב בין חמיצות למתיקות. בכלל, מתוק זה טעם מאוד פופולרי שם, גם ברטבים שמגיעים בצד.
לקינוח לקחנו מוס שוקולד וקצפת שמיד הזכיר לנו מילקי. אני חיבבתי, שירונת פחות, אבל שנינו שנאנו את ההגשה הנוראית בצנצנת מרובעת, שיש לה פתח עגול וצר שקשה להוציא ממנו משהו. מי הדביל שחשב שזה מגניב ולא חשב על זה שצריך גם לאכול את זה איכשהו?
יחד עם שני חצאי סמואל אדמס (ותוספת שניה של מק אנד צ'יז), החשבון הגיע ל249 שקלים לא נוראיים מדי, אבל לא הרגשנו מסופקים בכלל.
די חבל, כי בהחלט יש למקום פוטנציאל, אם רק יקפידו יותר במטבח. זה שמהסעדה נשארה ריקה לגמרי לכל אורך הארוחה שלנו שם, כנראה לא מבשר טובות, לצערי...
חשבנו ללכת שוב לפונדק דה לוקס אהובתנוו, אבל החלטנו שצריך לנסות את המתחרה החדשה. המסעדה היתה ריקה לחלוטין, וזה משהו שממש עושה לי הרגשה לא נעימה, לשבת במקום ריק, אבל כבר הגענו אז החלטנו להשאר.
העיצוב בהחלט חמוד, המוזיקה מצוינת (המון סיקטיז) וגם השירות ממש אחלה, רק חבל מאוד שהאוכל לא עומד ברמה, בעיקר הבשר דווקא (ושמעתי מחברים שדווקא כן נהנו מהבשר שם, אז אולי זה קשור לזה שהיה ריק, או סתם יום מבאס של המטבח).
הזמנו 2 "צלחות" של שני בשרים (68 שקלים ל-250-300 גרם בשר על פי המלצר) . אחת עם ספייריבס ושורט ריבס (הכל מבקר, כי משום מה אין שם חזיר, למרות שהמקום לא כשר. כל אחד מהנתחים האלה בתוספת שבעה שקלים), ואחת עם נקניקיות עוף וצ'דר שהמלצר המליץ עליה, והבריסקט שנחשב ל"נתח הדגל" שלהם, על פי המלצר. כל צלחת מגיעה גם עם שתי תוספות.
הספייריבס והשורט ריבס היו די דומים, עם בשר חביב ולא יבש מדי, אבל בלי הרבה טעם. בשני הנתחים השומן היה מאוד מוזר, והרגיש ממש נא, למרות שהבשר עצמו היה מוכן לחלוטין. הזזנו את כל השומן הצידה והמשכנו לאכול. הנקניקייה היתה חביבה, אבל יבשה מדי, והגבינה לא הורגשה בכלל, והבריסקט היה גם הוא רק חביב, וגם הוא יבש מדי. קצת הזכיר לי נקניק חזה בקר, שזה נחמד, אבל לא ממש מחמאה למשהו שאמור להיות הרבה פחות תעשייתי.
דווקא את התוספות חיבבנו יותר. לחם התירס מוצלח הרבה יותר מזה של פונדק דה לוקס, והוא ממש במרקם של עוגה בחושה לחה, וטעם מודגש של קמח תירס.
המק אנד צ'יז היה מוצלח וגם מאוד נדיב בכמות, אם כי היו יכולים לתבל אותו בצורה קצת יותר מעניינת. ירקות מעושנים היו כרובית תפוחי אדמה וסלק, והיו מוצלחים בדרך אנטיפסטית פשוטה שכזו. תפוח אדמה אפוי היה גם הוא מאוד פשוט אבל טעים, במיוחד עם חמאת השום הלא תעשייתית שהגיעה איתו. הכי אהבתי את תבשיל השעועית (שירונת היתה בעד המק אנד צ'יז). שעועית רכה וטובה, עם רוטב שכלל חתיכות בשר ושילב בהצלחה בין מתיקות לחריפות עדינה. הייתי אוכל עוד ממנו בשמחה.
גם המלפפונים החמוצים שמגיעים עם כל מנה מצאו חן בעיניי, גם בזכות שילוב בין חמיצות למתיקות. בכלל, מתוק זה טעם מאוד פופולרי שם, גם ברטבים שמגיעים בצד.
לקינוח לקחנו מוס שוקולד וקצפת שמיד הזכיר לנו מילקי. אני חיבבתי, שירונת פחות, אבל שנינו שנאנו את ההגשה הנוראית בצנצנת מרובעת, שיש לה פתח עגול וצר שקשה להוציא ממנו משהו. מי הדביל שחשב שזה מגניב ולא חשב על זה שצריך גם לאכול את זה איכשהו?
יחד עם שני חצאי סמואל אדמס (ותוספת שניה של מק אנד צ'יז), החשבון הגיע ל249 שקלים לא נוראיים מדי, אבל לא הרגשנו מסופקים בכלל.
די חבל, כי בהחלט יש למקום פוטנציאל, אם רק יקפידו יותר במטבח. זה שמהסעדה נשארה ריקה לגמרי לכל אורך הארוחה שלנו שם, כנראה לא מבשר טובות, לצערי...
