בשורה התחתונה- מסעדה מצוינת לאירועים או חגיגות. השגות על VFM בסוף ;)
 
הגענו אתמול, שישי, בשבע וחצי לחגוג יום הולדת מאוחרת. גם ההגעה שלנו הייתה באיחור, של רבע שעה, אבל למרות זאת אף אחד לא התרגש או רמז שזה יורד לנו מההקצבה ;) חידוש מרענן (או שלא מפתיע בהתחשב בכך שהמסעדה מחוץ לגבולות תל אביב).
חלל המסעדה הוא מסוג האולמות הגדולים, לנו לא הפריע אבל מי שלא אוהב להרגיש באולם אירועים- שיידע. באופן מפתיע האקוסטיקה מצוינת- לא היה רועש למרות שהיה מלא. פה ושם קישוטים יפים תלויים על הקירות, של חפצי אומנות גליליים.
שירתה אותנו מלצרית שכנראה הייתה חדשה (ולא מנוסה) כי היו שאלות שלא לגמרי ידעה לענות עליהן לגבי המנות, ואח"כ גם הסתבכה קצת עם הוצאת היין וכוסות, אבל סך הכל היה שירות טוב וקשוב בהמשך הערב. שום לחץ לסיים את הארוחה בזמן מוקצב, פינוי כלים תכוף ומצד שני ספייס לנשום ולקשקש.
לראשונות לקחנו:
שיש ברק (48): כיסוני בשר שוחים ברוטב יוגורט, צנוברים ועגבניות חיות. הבצק היה טיפה קשיח אבל הטעמים מעולים- יקלע לטעמם של חובבי ז'אנר היוגורט העדין.
עולש בר (42): תבשיל של עולש עם המון בצל מטוגן, מגיע לצד שליכטת יוגורט ועוגיונת מיוחדת בשם "לחם קדושים"-מעין ביסקוויט מלוח מתובל בכמון ותבלינים נוספים. מנה מאוווווווווווד טעימה, אבל מזערית.
חציל בלאדי (38): לכאורה בנאלי אבל מנה מצוינת הן בטעם (חציל חרוך עם טעמי אש ומעליו טחינה גולמית משובחת) והן בהגשה- החציל הגיע מוקף בשיני שום קונפי, משיכות קרם סלק, וירקות קטנים מפוזרים. מזכיר מאוד את החציל החרוך המשובח של עזבה, בתוספת צילחות גורמה
לחם הבית (22): סלסלה של 3 מיני פוקאצ'ות מאורכות (מעולה), 2 פיתות גדולות ו-2 פיתוניות קטנות, לא שיא הטריות אבל חביב. לממרחים- שלישייה של ממרח פלפלים-עגבניות חרפרף מצוין, גבינה כלשהי עם עשבי תיבול, גם נחמד, והשילוב המנצח של שמן זית ובלסמי שאף פוקאצ'ה לא יכולה לעמוד בפניו..
 
לעיקריות:
צלעות טלה הגליל (145): מנה מעולה של 3 צלעות נדיבות מעל "קרם" תפו"א (דהיינו פירה), תבשיל פריקי וכרובית צלויה. חוסל עד הפירור האחרון
שרימפס ים תיכוני (115): שרימפס ששחו ברוטב משובח של יין לבן, לימון, שיני שום פרוסות ועגבניות שרי צרובות. אחת ממנות השרימפס הטובות שיצא לנו לטעום.. בשלב ההזמנה שאלנו עם מה מגיעה המנה והמלצרית ממש לא הבינה מה הכוונה- התחילה לתאר את השרימפס ואת הרוטב, אז חידדנו שהתכוונו לתוספת, ובסוף נאמר לנו שאין תוספת פחממתית. בדיעבד היא לא הייתה נחוצה אבל הדו שיח היה קצת מוזר..
מסח'אן עוף (90): פיתה גדולה שעליה נתחי עוף שוחים בבצל מטוגן וסומק, שהגירו את כל הטעם אל הפיתה. מנה שקשה להפסיק לאכול, וללא ספק המיוחדת מבין השלוש שהוזמנו..

 

לקינוח:
קטאייף: מעין כיסון פנקייקי ממולא אגוזים, ששחה בסירופ סוכר והוגש לצד תותים טריים וגבעות של פרג. טעים, אבל חייבת לציין שבמאפייה בכפר יאסיף כבר טעמנו טובים (וטריים יותר) יותר..
יחד עם האוכל- בקבוק של גוורצטרמינר רמת הגולן (140).
 
לסיכום- יצאנו שבעים (מאוד) ומרוצים. האוכל בהחלט מעולה (גם אם טעון שיפור בענייני טריות פה ושם- הלחם, הקטאייף..). הצלחות מושקע ובסה"כ של החוויה- מזמין לחזור. אבל, אני לא יכולה שלא לשים לב לעובדה שרמת התחכום שמפעילים במגדלנה על מאכלי המטבח הערבי הגלילי בסופו של דבר לא רבה, והמנות קלאסיות למדי. ואם משווים למנות דומות (וזולות בהרבה) במקומות אחרים (עזבה, ואפילו הטאבון בעספיא), שלא נופלות בטעמן מהמנות שאכלנו אתמול, נשארים עם תהייה לגבי התמחור הגבוה של כל מה שמוגש במגדלנה.. נכון שמשלמים גם על היד האומנותית והחומרים המשובחים, אבל עדיין אין כאן חידוש או פיוז'ן קולינארי גדול. אז.. לא שלמה עם ההסבר הזה ;)
 
בכל אופן- בסופו של דבר זו כן המלצה חמה לאוהבי אוכל ערבי משובח, שמחפשים את עצמם ואת רעבונם בשממת הגליל הנצחית. מצרפת תמונות (של מה שזכרנו לצלם לפני תחילת הזלילה)