אחרי טיול כלניות מה רוצה בנאדם אם לא ארוחת צהרים שתשלים לו את החוויה. בקו שמחבר בין קיבוץ רוחמה, שבו היינו, לבין גבעתיים, בלטה מסעדה כפרית בשם ארטישוק, שנמצאת במושב גיאה, על כביש ארבע מעט דרומית לאשקלון.
המסעדה פרסמה תפריט מיוחד לפסטיבל "דרום אדום", שתקף רק בימי שבת בתקופת הפסטיבל, ועל פי ההבנה שלנו ה"צ'ופר" שלו הוא שבהזמנת מנה עיקרית מתוך מבחר מצומצם של המנות העיקריות שלהם מקבלים גם לחם ושישה מטבלים לפתיחה. אתם מוזמנים להסתכל בעצמכם בלינק של התפריט ולראות אם זה לא מתבקש מהצורה שבה זה מוצג, כי אם המנות שמופיעות שם הן מנות רגילות של התפריט אז מה בדיוק ה"ייחוד" כאן?
כשהגענו למסעדה הסתבר שהייחוד בתפריט הזה הוא שבשבת של הפסטיבל ניתן לבחור רק ממנו - ולא מהתפריט הרגיל. כנראה חששו שם מעודף לחץ על המטבח אז העדיפו להתמקד בתפריט מצומצם בלבד, וחבל, כי דוקא בתפריט הרגיל היו כמה ראשונות שהיינו שמחים לנסות. על הלחם עם המטבלים, כך הסתבר, הם רוצים 22 שקלים. אז סתם שאלה לפרוטוכול. אם מה שמפורסם באתר זה צילום של התפריט שמגישים במסעדה, למה להעתיק לשם גם את המחירים (כמו שזה מוצג במסעדה) מה שהיה מונע את ההבנה הלקויה??
טוב. ויתרנו על הלחם, והתפרשנו על שלוש מנות עיקריות. המבוגר לקטנה. אסאדו וריזוטו ארטישוק לנו. להלן התוצאות.
המבורגר וצ'יפס (56) באופן מפתיע - המנה הכי מוצלחת בארוחה. ההמבורגר הגיע מדיום כמו שביקשנו. טעם לא רע בכלל, מעט מעושן. לחמניה קצת דחוסה אבל לא נורא. הצ'יפס בסיגנון המקלות שאישית אני פחות אוהב אבל לסוגו הוא היה מטוגן כהלכה, אבל כמויות המלח שפוזרו עליו היו מופרזות מאד. ממש לא יכלתי לאכול את זה מרוב מליחות. הקטנה סיימה חצי המבורגר מה שאומר שהיא אהבה. 
אסאדו ותפו"א אפוי (115). על פי התפריט - אסאדו ברוטב ברביקיו. אנחנו לא הרגשנו שום טעם של ברביקיו בבשר. האמת שגם לא מצאנו טעמים אחרים בבשר, כך שלמרות שהבשר עצמו היה די מוצלח ונעים לנגיסה - הוא היה חסר טעם. האישה פסלה לחלוטין את המנה. אני דווקא חשבתי שאם היו מעניקים לבשר קצת טעמים אז זו יכלה להיות מנה די טובה, ושזה מבאס כי בדרך כלל הבעיה היותר קשה זה לתת לבשר את המרקם הנעים. אז אם כבר את זה צלחתם בשלום - מה הבעיה שזה גם יהיה טעים? בכל מקרה - לא עובר.
ריזוטו ארטישוק (62). אני חשבתי שבמסעדה שמתהדרת בשם "ארטישוק" זו אמורה להיות ספינת הדגל. בפועל, אוי לריזוטו ואוי לארטישוק. ה"ריזוטו" הרגיש יותר כמו דייסת אורז. אני טעמתי ראשון. האישה שניה. "חסר מלח?" היא שאלה. תנסי עוד פעם הצעתי. "חסר טעם?". תשובה נכונה. מה שבאסאדו עוד היה נסלח, כי בכל זאת לבשר יש קצת טעם משל עצמו כאן זה היה חיוור כמו הצבע של האורז. מנה עלובה במיוחד, שלטובת המסעדה אני מקווה שהיא נפלה קורבן לביצוע לא נכון ולא שככה הם באמת חושבים צריך להיות ריזוטו ארטישוק.אני מניח שישאלו אם הערנו לצוות. נתחיל מזה שלא הערנו. אם היו שואלים - הייתי בהחלט אומר משהו על הריזוטו. ואם זה היה בילוי ערב אז אני מאמין שגם אם לא היו שואלים אז היינו מיידעים את המלצר מיוזמתנו. כיוון שלא שאלו וכיוון שזה לא היה בילוי ערב אלא סתם צהרים של אחרי טיול עם ציפיות נמוכות ממילא ועם תפריט מצומצם - הסתדרנו עם מה שיש. האישה השלימה חוסרים עם החצי המבורגר שהקטנה לא אכלה. אני אכלתי בעיקר את האסאדו שכאמור לא ממש סבלתי ממנו, סתם ביאס אותי הפוטנציאל הלא ממומש שיש במנה הזאת. בקיצור... לא נהננו במיוחד, אבל ויתרנו.
תפריט הקינוחים גם הוא לא נראה מעניין. הקטנה שהעדיפה שנמצא לה איזה גלידה בדרך סיכמה את זה היטב בחיוך ממזרי: "אתם יכולים לקרוא לי התפריט - אבל אני אגיד לכם 'לא' על הכל". מאיפה כבר בגיל חמש הם לוקחים את החוכמולוגיות שלהם.
בכל מקרה היא עשתה לי רגע אחד של נחת. עם הצ'יפס הניחו לה צלוחית של קטשופ וצלוחית של מיונז, והיא, חכמה שכמותה, העדיפה לטבול את הצ'יפס במיונז ולהתעלם מהקטשופ. רגע קטן של נחת בארוחה חיוורת במיוחד. 270 שקלים לא מוצדקים. ורק בדיעבד חבל שפרחה לנו מהראש "כרמים" אבל על טעויות, מה לעשות, משלמים.
