[ככר מסריק, תל אביב]
את צהרי יום הבחירות העברנו בברטי. ביקור ראשון שלנו שם. בעיקרון העיסקית שלהם כוללת ראשונה במחיר העיסקית. אבל ביום הבחירות התבשרנו שאין עיסקיות באותו יום (למרות שבטלפון אמרו שכן) אבל הבטיחו סט של מאזטים ללא תשלום. לא יודע אם זה היה במקום העיסקית או שהם תמיד מצ'פרים בזה.
המאזטים היו ראויים בהחלט. אני זוכר משם סינטה כבושה שמנונית. דג כבוש במלח. טחינה פול. קלמארי מטוגן בבלילה. סלט עגבניות כלשהו. לחם מצויין שהוצע לו ריפיל. בהחלט שווה.
מהתפריט בחרנו בשתי התחלות.
שיפוד שקדי עגל שהוגש עם מחית עדשים כתומות ותפוח אדמה. השקדים היו מצויינים. על העדשים מה שיש לי להגיד זה בדיוק מה שאמרתי על משחה דומה שמגישים ב"שילה" לצד הלחם, וזה שלדעתי מאד לא מחמיא לעדשים שמגישים אותם במרקם גרברי. עדשים נועדו להיות מוגשים כעדשים. בגלל זה קוראים להם עדשים. כשמגישים אותם טחונים זה יוצר טעם חולי לא נעים בפה, אז ויתרנו לטובת השקדים נטו, שכאמור היו מוצלחים וגם הקטנה סימנה וי פעם ראשונה שטעמה ואהבה (פלוס קלמארי שהיא אהבה מהמנה הראשונה ובכלל עשתה לנו הרבה נחת בארוחה הזו).
ההתחלה השניה על פי התפריט: טרטר דג ים, סלק שרוף, שמן צ'ילי והל. את המרכיב הדומיננטי לא כתבו שם: מלח גס. יותר מדי ממנו. שאלנו את המלצרית אם ככה זה אמור להיות והיא לקחה את המנה לבדיקה אצל השף שאישר שאכן יותר מדי מלח והוציאו לנו מנה חדשה. עכשיו זה כבר לא היה מלוח אבל עדין משהו שם לא הסתדר בשילוב של הטעמים וחבל כי הדג עצמו היה פ33ה.
עיקרית לקטנה לקחנו את ההמבורגר אנטריקוט שלהם. מהמעט שטעמתי - לא רע. יש להם קטע שהם שורפים קצת את הלחמניה. ראינו את זה גם אצל עוד מישהו אז זה כנראה משהו שאמור להיות אבל עדין קצת הזוי לי אבל זה לא בעיה להעיף הצידה את החלק הזה כך שאין בעיה מבחינתי.
אנחנו חלקנו בגירסה שלהם ללחי עגל. נתחיל בזה שהבשר היה מעולה. את הרוטב הייתי עושה מעט יותר מתקתק אבל זה כבר עניין של טעם ואני לא בטוח שבמסעדה לבנטינית יש אישור להכניס מתיקות אירופאית. הלאבנה לא הסתדרה לי עם בשר שמוגש עם רוטב עמוק אבל היה מאד נחמד לערבב אותה יחד עם עלי תרד שהוגשו כתוספת עם המנה ולאכול את זה יחד עם הרוטב. יצא מאד נחמד העירבוב הזה ביחד.
לגבי המלאווח אני חייב להגיד משהו. יש כאלה שבשבילם שבת היא לא שבת אם לא פותחים אותה עם ג'חנון על הבוקר. יסלחו לי התימנים אבל אף פעם לא חיבבתי את הרעיון של אכילת ספוג מרגרינה. אני שייך במובהק לחובבי המלאווח עם הבצק שמתפצח לך בפה. כאן לקחו את המלאווח והטביעו אותו ברוטב. זה אמנם היה נחמד שיש שם עוד משהו בין הבשר לרוטב, מצד שני לא יכלתי להמנע מלחשוב איזה בזבוז מרקמי זה להגיש מלאווח רטוב לחלוטין, ונראה לי שאם היו מגישים את המנה הזו כשהיא "מפורקת", בדומה לפהיטס המקסיקני, כלומר את הבשר-רוטב, הגבינה, התרד, והמלאווח - כל אחד בנפרד, והיתה לך את האפשרות "לשחק" עם זה ולהרכיב לך את הביסים לבד, כמו גם להרטיב את המלאווח עם הרוטב רק לפני הביס ולא שהוא יגיע רטוב לגמרי - זה יכול היה להרים את המנה בשתי ליגות.
רק שלא יהיו אי הבנות - נהנתי מהמנה, גם מהבשר שבאמת היה מצויין (קשה לפספס עם לחי) וגם מהמשחקים עם התרד-רוטב-לאבנה. אני פשוט חושב שאפשר היה לעשות מזה משהו הרבה יותר מוצלח כגירסה לבנטינית לפהיטס.
השירות היה מצויין. עמדת המחשב שכל הזמן סובבים סביבה מלצרים תקועה בדיוק באמצע המסעדה והחלל הפנימי לא גדול כך שיוצא שכל הזמן יש נוכחות של מלצרים שמרגישים כל תנועה שלך, וזה מאד נדיר בארצנו. רשמנו להם לפחות שלושה פלוסים בארוחה אחת:
- פלוס אחד על זה שהביאו לקטנה צלוחית שלמה נוספת של קלמארי ללא תוספת תשלום
- פלוס שני על הטיפול במנת הטרטר וגם שבאו פעם נוספת לשאול אם הפעם המנה בסדר
- פלוס שלישי על זה שהחליפו לי סכין שנפל על הרצפה אפילו בלי שביקשתי (חוק חמש השניות...)
כך שבאמת השירות היה ללא דופי.
לסיכום... למרות שהארוחה לא היתה מושלמת, מאד אהבתי את הכיוון שלהם באוכל. למעט המנה של הטרטר נהננו מכל המנות, גם אם באחת היה חלק מיותר (העדשים) והשניה השאירה אחריה קצת טעם של פוטנציאל שלא מומש במלואו (הלחי) אבל זה באמת בקטנה והארוחה בכללותה היתה מוצלחת. לחזור לשם בזמן הקרוב כנראה שלא ייצא לנו, אבל לנסות אותם לפחות פעם אחת אנחנו ממליצים בהחלט.