חזרנו לזירת הפשע לאיסוף קינוח הביתה אחרי טראק דה לוקס. אני חושב שהמקום בדרך להפוך לסוג של מוסדון קינוחים יציב בתל אביב בעתיד, וכשקראתי קצת בסופ"ש ברשת הבנתי גם למה. כשהם התחילו, קצת עייפו לטעמי עם הסיפור של האבא שהוא קונדיטור 50 שנה והכל בהשראתו אממה הוא חי בשוויץ או משהו כזה, אוקיי, סיפור אישי נעים ותו לא. בסופ"ש הבנתי שאלון גולדמן המוכשר ביותר נמצא מאחורי הקלעים, ואז העניינים התבהרו יותר. 

נראה שהמלצת פס הפיסטוק פטל הצליחה לי יותר מידי טוב כי זה כבר הביקור השני בערב, שהפס מסתיים מאוד מוקדם.. אוקיי, אז לקחנו לנסות פס בחושה שוקולד ב 38 ש"ח, והלוואי שכל בחושות השוקולד ביקום ב 38 ש"ח היו מתקרבים לאיכות הזו, יפה מאוד. אני אשמור אמוני לפס הפיסטוק, אבל זוגתי חובבת המתוק בלי הרבה חמוץ, מצאה לצערי אהבה חדשה

עדיין בדיעה שהקינוחים האישיים שם, ובהרבה מידי מקומות בארץ, לא מדלוורים מספיק טוב, או מועדים להיט ומיס - משהו שוקולדי עגול עם מין מוס ברולה שוקולדי באמצע, לא ממש העיף אותנו, לא ישוב. לעומת זאת עוגת הגבינה האישית שמראה נקודות יפות של גרגירי וניל, הייתה לטעמי מופלאה וברמה גבוהה מאוד לז'אנר עוגות הגבינה, מה שגורם מחשבות לעתיד על פאי או פס גבינה גדול יותר אם יהיו. המחירים לקינוחים האישיים למיטב זיכרוני 28, קצת כבד ביחס לעבודה נהדרת שעושה לאורך כל הסופ"ש עוגת פס ב 38 ש"ח.