תקציר: אוכל נחמד ואפילו טעים, שירות רע וקצת הזוי. 

 

ביום ארוך וקצת מתיש, אני וחברה החלטנו לנצל סוף-סוף את מעבר הדירה שלי שהפך אותנו לשכנות וללכת לבית-קפה בסביבה, בשביל קפה ואולי קצת אוכל. בהיותנו שתי עצלניות, הלכנו למקום שנראה לנו הכי קרוב (המרכז המסחרי באופנהיימר), שם בחרנו בנלסון 33 על פני קפה לואיז (שביקורות על סניפים אחרים שלו לא משכו אותי לנסות). 

 

בתפריט יש כמה מנות שנשמעות לא רע ואפילו מעניינות, ונקודה משמעותית לחיוב למקום, במיוחד עבור זוג סטודנטיות, היא המחירים הסבירים ממש. היא הזמינה שקשוקה מארוחות הבוקר (שמוגשות גם בערב), עם קפה הפוך שכלול בארוחה (33 שקלים). אני הזמנתי, אחרי קצת התלבטות, רביולי גבינה ברוטב שמנת פטריות (39 שקלים) ואמריקנו עם חלב דל שומן. 

אחרי המתנה לא מאוד ארוכה אבל גם לא קצרה (המקום היה עמוס) הגיעה השתייה של שתינו. הוספתי את החלב לקפה, לקחתי לגימה קטנה ומיד הבנתי שמש שקיבלתי הוא אפילו לא קצת דל-שומן (חברה שלי העירה שאני היחידה שהיא מכירה ששמה לב להבדל, אבל ככה זה כשמזמינים כי זה מה שטעים לי ולא מתוך מחשבה על הקלוריות). ניסיתי לתפוס את המלצרית אבל לא ממש הצלחתי, ובסוף חיכיתי עד שהגיעו המנות שהזמנו. אז התנהלה בינינו השיחה הבאה: 

אני: הזמנתי אמריקנו עם חלב דל-שומן, וזה בוודאות לא חלב דל. 

המלצרית: לא יכול להיות. אמרתי להם. 

אני: טוב, אבל עובדתית זה לא זה. 

המלצרית: טוב, אז מה את רוצה? 

אני (קצת מופתעת): אמ, את הקפה שהזמנתי? 

המלצרית (מגלגלת עיניים): טוב, שנייה (הולכת, בלי לקחת את הקפה שלי או להסביר מה קורה). 

 

התחלנו לאכול בינתיים. אני חייבת לומר שבהחלט היה טעים. חששתי שפסטה במחיר הזה תגיע עשויה מדי וטובעת בשמנת אבל קיבלתי רוטב מוצלח, די סמיך, עם טעמים מעניינים שהשתלבו יפה עם הרביולי. גם החברה נראתה די מרוצה ממה שהיא קיבלה. העניין הוא שעבר זמן, ועוד זמן, וכבר כמעט סיימתי את האוכל, והקפה המשיך לשבת לידי בלי שאף-אחד יגיע וייקח אותו, יביא לי חדש או יסביר מה קורה. אחרי קצת יותר מדי זמן לטעמנו, עצרנו בעצמנו את המלצרית ושאלנו אותה מה קורה. "אה, כן", היא אמרה, מלמלה עוד משהו ונעלמה שוב. הפעם היא חזרה אחרי כמה דקות: "מסתבר שנגמר לנו החלב דל-השומן" (בלי טיפת התייחסות לזה שקודם היא הסתכלה עלי כאילו אני משקרת לה בכוונה או סתם מטומטמת, כשאמרתי לה שזה בוודאות חלב רגיל). בשלב הזה, כמובן, גם אם הייתי מסוגלת לשתות קפה עם חלב רגיל (ואני לא), הוא היה קר לחלוטין. שאלתי אם אפשר לקבל אמריקנו עם חלב סויה. המלצרית אמרה שכן - בתוספת של 3 שקלים. באופן כללי התוספת הזאת על חלב סויה די מרגיזה אותי, אבל זו החלטה של המקום ובחירה שלי אם להזמין או לא. במקרה הזה, העזתי ואמרתי "אבל אני מבקשת אותו רק כי אין לכם את מה שכבר ביקשתי, אחרי שקיבלתי משהו אחר וחיכיתי המון זמן". המלצרית אמרה "כן, אבל יש על זה תוספת" ומשכה בכתפיים והבהירה לי שאין מה להמשיך את הדיון. טוב - שיהיה קפה בלי חלב בכלל, החלטתי, וחשבתי שבזה הסתיימה הסאגה. 

 

אחרי שסיימנו לאכול, לשתות קפה נטול חלב ולקשקש די הרבה, הזמנו חשבון. הדבר הראשון ששמנו לב אליו הוא שהחשבון כולל שתי כוסות של "מיץ תפוחים טבעי" שלגמרי לא הזמנו. קראנו למלצרית וקיבלנו בחזרה חשבון מתוקן. התחלנו לחשב כמה כל אחת תשלם ואז שמנו לב שהחשבון כולל שני אמריקנו, ושהחברה בעצם שתתה הפוך והוא בעצם כלול בארוחת הבוקר, ולמעשה מה שקרה פה הוא שהחליטו לחייב אותי על שתי כוסות האמריקנו שהגיעו לשולחן. קראנו למלצר שעבר בסביבה (ואולי אחמ"ש - הייתה לו איזו ארשת חשיבות כזאת ששידרה סמכותיות) והסברנו את המצב. בשלב הזה היינו קצת נבוכות וציינו שזו פעם שנייה שצריך לתקן את החשבון. הוא לקח את החשבון, חזר, והגיש לנו חשבון חדש ש... היה בדיוק על אותו סכום. תפסנו אותו בחזרה, והפעם כבר היינו קצת עצבניות ודי מבולבלות מכל ההתנהלות. אמרנו שזאת הפעם השלישית שאנחנו מבקשות לתקן את החשבון ושהם עושים המון טעויות. המלצר ענה, בלי למצמצץ בכלל: "טוב, טעיתי. אנשים עושים טעיות. וואי, אתן ממש מלחיצות אותי!". 

כאן קצת נשברתי. אם לא החברה, ששילמה באשראי וכבר השאירה טיפ, אני לא חושבת שהייתי מוכנה לשלם עבור השירות ש(לא) קיבלנו באותו ערב. שילמנו, השארנו, לצערי, טיפ של 10%, והלכנו. האוכל באמת היה נחמד, אבל אני לא חושבת שאחזור, אחרי חוויית השירות הלא מוצלחת שהדובדבן שבקצפת בה היה המלצר שנוזף בי על זה שכבר אין לי סבלנות אחרי ערימת הטעויות של הערב.