המקום של תומר אגאי מגיש אוכל פשוט, ישיר, שמח ונדיב, ומספק תמורה מצויינת למחיר. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

 

סיור באיזור אלנבי בתל אביב בשעות הערב מגלה תנועת רכבים שוצפת. התל אביבים, כך נדמה, גילו את בית הכנסת הגדול. בעצם, בעיקר את המתחם שמאחוריו. מקומות אוכל ובילוי לא מעטים יש שם. רשימה חלקית: בר ההיפסטרים הר סיני, שישקו הבולגרית, פורט סעיד של אייל שני ושחר סגל. לכל אלה הצטרף לא מזמן השף תומר אגאי עם הפרוייקט האישי שלו. סנטה קתרינה. אגאי, בוגר מפעלות חיים כהן (יפו תל אביב ועוד) החליט לפתוח שם מקום שמתמחה באוכל ישראלי המבוסס על מאכלי בצק מהטאבון פלוס בשר, דגים וירקות טריים. זה בעצם  הכי ישראלי שיש. לשם ההשוואה: בסוהו, הישראלית בעלת הנטיות האסיאתיות מראשון לציון, מביאים אל הסועד הישראלי כמויות עצומות של סושי ראוי, ויש גם שניצל, סלמון וכל מה שהוא אוהב, במנות גדולות ובמחיר סביר. בסנטה קתרינה הלכו על הכיוון הטורקי ים תיכוני, גם הוא במחיר כמעט שווה לכל נפש. זה כיוון שמן הסתם יותר משקף את האוכל הישראלי האותנטי. אנשי הסוהו אכן עושים עבודה טובה בדרך כלל ולכן ההצלחה שלהם מוצדקת לחלוטין, אבל אחרי הארוחה בסנטה קתרינה, על המטבח שטוף השמש שקורן מהטאבון המקומי, אי אפשר היה שלא להבין מדוע גם כאן מתמלא בשעות הערב. המטבח כאן הוא בדיוק מה שאנחנו אוהבים. אין צורך להתנחמד עם שום סושי, מקצועי ככל שיהיה. אנחנו הרי קודם כל מזרח תיכון. 

 

הארוחה השבוע התקיימה לכבוד יום ההולדת של אם המשפחה (תודה מראש על המזלטוב, להבדיל, הפעם מדובר ביומולדת מוקדם. חכו ל 5 ביוני :) ) . היא אחת שאוהבת אוכל פשוט בלי יותר מדי סלסולים. זה בדיוק המקום בשבילה. לרגע התפתינו להיכנס לשישקו הסמוך, בהתחשב בהתמחותה של האם בשירי לדינו מספרד ומבולגריה בין השאר, אבל נשארנו עם התכנית המקורית. משמח היה לגלות שההימור הראשוני פגע בול, לאורך כל הדרך.

 

התפריט לא ארוך, ענייני וקולע. לא התחשק לנו פיצה ביאנקה חלבית.ודומיה. הרי היה מספיק ממנה ב "נונו" המצויינת מהוד השרון. הלכנו על האופציות הבשריות. ראשונות: חצי פיתה עם מעורב עגל- שקדי עגל, נתח קצבים וכבד עגל עם מנגו פיקלס (32) וגם לחם בעג'ין -  בשר טחון, בהראט, בצל מטוגן, סלט עגבניות ועלים (44) . מנת המעורב, בפיתה חיננית שכמובן הגיעה היישר מהטאבון, שימחה מאד את הסועדת שהזמינה אותה. אני אולי לא חובב גדול של חלקי פנים, אבל אי אפשר היה לפספס את התיבול האסרטיבי אך לא אגרסיבי, השימוש הנכון בעמבה ובעיקר הטיפול המדוייק בכל אחד מחלקי הפנים באופן שנתן כבוד לעגל המנוח. הלחם בעג'ין התגלה כפיצה עצומה בגודלה, מבצק דק וטוב מאד מסוגו, להבדיל מהאסכולה הגמישה והאוורירית שאותה מייצגת מסעדת נונו, ואשר היא העדיפה לטעמי בכל מקרה. על הבצק הדק נערמה בחן כמות אימתנית של בשר טחון שהצליח לא להתייבש, כשהירקות והעשבים שמעליו איזנו את כובד המנה ונתנו לה את הרעננות המתבקשת. בשר טחון בתפזורת אינו להיט בעיני בדרך כלל. בולונז או ראגו הוא משהו שאני מדבר עליו בהופעות הסטנדאפ. בולונז תמיד מרגיש לי כאילו מישהו עשה  פיגוע בקציצה. הקציצה שהתפוצצה. ועדיין, זה היה ביצוע מצויין לז'אנר, ופתיחה משמחת מאד בסך הכל.

 

היינו כבר שבעים למדי אבל היה באמת טעים, אז המשכנו. חוגגים את החיים. עיקריות: קבב אורפלי על טחינה וירקות שרופים כמו גם קציצות דגים על תבשיל מנגולד חמצמץ עם חומוס ותפוח אדמה בזעפרן (65)  . שתי המנות מגיעות בפיתה בחורף ובצלחת בקיץ. שתיהן הצטיינו כל אחת בדרכה. קציצות הדגים,גדולות ומוארכות כקבב, נקצצו נכון ונתנו פייט לתבשיל עשיר הטעמים שמתחתיהן. טעם חזק מאד של כמון ולימון עטף את החומוס והמנגולד, כאשר תפוח אדמה מבושל  משמש בחוכמה כגורם מרכך ומרגיע. במנת הקבב הבשרי , הצנועה מעט יותר (שלוש קציצות עשויות מדיום וול) , אבל עדיין בגודל ראוי, מילאה הטחינה בהצלחה את תפקיד הגורם המאזן והשפוי. קבב מבשר טוב מתובל מאד מלווה בירקות חרוכים (זוקיני, פלפל אדום) ברמה האופטימלית. מנות אלו שבו והדגישו את הקו הקולינרי של המקום: טעמים חזקים ולא מתחנפים, תבלינים טריים ובעלי עוצמה, אבל כאלו שהשימוש בהם עוצר בדיוק על חוט השערה רגע לפני שנהיה יותר מדי. מדובר בהישג אמיתי של המטבח והטבח. אוכל פשוט צריך לעשות נכון וזה מה שעושים כאן. לו הקבבים והקציצות היו יורדים מהאש כמה שניות קודם ניתן היה לדבר על מנות מעולות לגמרי, אבל גם כך נרשמה, כאמור, הצלחה גדולה.

 

לקראת הקינוחים יצא אלינו השף בפועל. שמו יוחאי. הוא הסביר שהמנות בפיתה, שאליהן קיוותי וקצת התאכזבתי, הפכו לעת הקיץ למנות בצלחת, מרווחות וקלילות יותר. הוא בהחלט הסכים שהאתגר הגדול במטבח מהסוג הזה הוא תיבול במידה. מקצוען. גם המנות האחרונות לא איכזבו. בסך הכל שלוש אופציות. בדיוק מה שצריך במקום צנוע ומודע לעצמו. מוס שוקולד עם קצפת (26) חינני ומדוייק, במרקם קליל ועם קצפת שמישהו החליט בחכמה להמתיק במתינות, קראק תפוחים עם גלידת קוואקר (22) מחוכם יותר, עם קראמבל שמתחתיו תפוחים בקינמון, חמצמצים וכמעט לא מתוקים. ההברקה האמיתית הייתה גלידת הקוואקר. כן כן, בדיוק כמו הדייסה הלבנה שאכלנו בתור ילדים, רק בגלידה. זו הייתה בבחינת הפתעה מגניבה לחלוטין בתוך הפה, שהיטיבה לתקשר עם התפוחים החמים שמתחתיה. עוד סימן לחשיבה נכונה במטבח.

 

278 שקל לפני טיפ עלה התענוג. זו הייתה ארוחה שהלמה בדיוק את בעלת היומולדת (77, ריספקט). שמחה, צנועה, מקסימה וטעימה, משביעה ומנחמת. אמא ביקשה לבוא לאותו מקום בדיוק בעוד שנה. עניתי שלפי הקצב בו מסעדות בתל אביב נפתחות ונסגרות שום דבר לא ודאי, אבל לגבי סנטה קתרינה התחושה חיובית לחלוטין. הם כאן כדי להישאר. והם עושים אחלה עבודה שבעולם. להתראות בשנה הבאה, וגם הרבה לפני זה.