מבין שלל הדברים המשובחים שאפשר לאכול בשוק מחנה-יהודה בבוקרו של יום שישי, סביח אינו הבחירה הראשונה שלי. אולם, בהתחשב בכמות התיירים, קבוצות תגלית וסתם ירושלמים שצובאים על כל חלקה טובה בשוק - ביום שישי האחרון לא הייתה לי ברירה אלא לחשוב מחוץ לקופסא. מכאן ההחלטה לפקוד את אריכא ברחוב אגריפס. בשונה מהחצ'פוריה שם זמן ההמתנה עמד על קרוב לשעה, ושלל דוכני הפלאפל ממול, באריכא שררו רוגע ונחת. מתוך הכמות הקטנה של כשישה שולחנות, רק אחד היה תפוס ונאלצתי להמתין בתור לא יותר משלוש דקות. הוכחה מצויינת שבכל הנוגע למזללות רחוב אגריפס, האמונה שתור מעיד על איכות איננה רלוונטית (וודאי שהתור אינו מעיד על תחלופה גבוהה של חומרי הגלם, ובפרט השמן).

 

האווירה הנינוחה אפשרה למוכר החביב והיעיל להשקיע מספר דקות לא מבוטל בכל מנה ואכן המנה הייתה מוצלחת ביותר. באריכא משתמשים בפיתות תפוחות ולוהטות שיוצאות מתוך קופסאת קלקר שומרת חום ומעלה אדים. הזדמן לנו לראות את הגישה הלא אורתודוקסית בה נוקטים באריכא בנוגע לפיתות. אם להודות על האמת, פקפקתי מעט כאשר ראיתי שהפיתות של אריכא קפואות(!!!) ביחוד בשל שלל המאפיות הסמוכות שיוכולות להבטיח אספקה שוטפת של פיתות טריות. את הפיתות הקפואות מכניסים לתנור אותו מרססים במים כדי להשרות לחות רבה. הפיתות יוצאות מהתליך במצב צבירה שנותן פייט לכל פיתה טרייה.

 

הרכבת המנה היא מלאכת מחשבת של חלוקה הוגנת בין השכבות ובין איזורי הפיתה השונים. המוכר הצליח במשימתו וכמעט בכל ביס טעמתי את רוב מרכיבי הסביח. החצילים היו חמים וטעימים, לא שמנוניים מידי, לא מרים ולא מלוחים. כל הירקות היו טריים מאד, החריף האדום היה מתון והמוכר גילה נדיבות ראויה בכל הנוגע לעמבה. אילו היו משתמשים באריכא בביצה חומה ולא סתם ביצה קשה הייתי אומר שזאת מנה מנצחת שמתחרה בסביחיות המובילות של ארצנו.

 

שילמתי 17 ש"ח עבור מנה נדיבה וטעימה. אני ממליץ בחום לחובבי הסביח וסתם מי שנקלע לשוק ביום עמוס.