אחרי סיבוב קצרצר במתחם יכין המתפתח, החלטנו להיכנס לגומבה
הסגנון ממש מזכיר את סגנון 'ואפיאנו' ה"אירופאית" (התנסינו בה כבר בבודפשט ובוינה) והמוצלחת, שבה מקבלים "כרטיס אשראי" של המסעדה בכניסה, "מגהצים" את ההזמנה מעמדות האוכל,
מקבלים באזר שמצפצף, וניגשים לקחת את מה שמוכן, כשהבאזר מצפצף.
ביציאה, מגישים את הכרטיס ומגלים כמה יש לשלם.
הגישה האירופאית מאוד מאוד נוחה, וממש התלהבנו ממנה.

עד כאן הגישה ה"אירופאית".

 

בגומבה, ניגשים לקופאית, מזמינים, מקבלים באזר, ומחכים. (אפשר להגיד שזה הכל חוץ מהכרטיס)

ניגשנו להזמין
מיני קלצונה (פיצה סגורה לכיסון, עם עגבניות, מוצרלה ובזיליקום)
קנלוני גבינות ותרד
פיצה פטריות צלויות (מוצרלה, מחית כמהין, שמנת, פטריות צלויות, ורוקט)
ורדיאטורי פונגי דל בוסקה (פטריות צלויות, שמנת, יין לבן, טימות, מחית כמהין ותרד)
(סביבות 140 שח, הוגנים לגמרי לטעמי)

 

התיישבנו, כשאין כלום על השולחן, אז קמתי להביא סלסלת סכו"ם ומים.
עד כאן הכל יפה וטוב, המסעדה נראתה ממש מזמינה, וממש נחמדה, אם כי ניכר שהיה טיפה לחץ במסעדה.
מפה, התחיל טיפה כאוס, שאני תוהה על אופיו.
הגעתי לעמדת הסכו"ם, שכללה רק סכינים, וגיגית ענקית של "בחר מה שבא לך", שכנראה לא הספיקה להתמיין לתאי הסכו"ם המיועדים.
ניחא.
לקחתי 4 סכינים, ועברתי לעמדת המים.
2 קנקני מים ריקים, אבל מלוכלכים.
התיישבתי חזרה, כדי לא להתחיל לחפור בגיגית סתם ככה, וכדי לא להביא מים בקנקן מלוכלך לשולחן.
בשולחן, החלטנו פשוט לבקש סכו"ם חד"פ, כדי למנוע את כל הבלאגן והתהיות האם הסכו"ם נקי או לא.
לאחר כמה דקות הבאזר צפצף, וניגשנו לדלפק.
קיבלנו הכל חוץ מהפיצה, שלא היה ברור אם הבינו בדלפק שחסרה לנו פיצה או לא.
התיישבנו והתחלנו לאכול.
בסופו של דבר, האוכל היה דיי טוב, כל אחד נהנה מהמנה שלו, (לא טעמתי מכל המנות, אבל כולם ציינו שהיה טעים) ונשארנו תוהים לגבי הפיצה.
מחכים כמה דקות, ומבינים שיש מצב שלא תגיע פיצה, ניגשנו לדלפק לתהות מה קורה, ונאמר לנו שכבר היא תהיה מוכנה, ותוך כדי אנחנו מבינים שעוד לא התחילו להכין אותה בכלל, והיו עוד פאשלות עם אנשים אחרים שלא קיבלו את שלהם, ונשארו לעמוד ליד הדוכן. אנחנו בחרנו לשבת.
לאחר עוד כמה דקות, נשלח עוד נציג לדוכן, ואז כבר נאמר לנו שהיא באפייה.
לאחר עוד כמה דקות, כשראינו שיצאה פיצה, אבל עוד לא צפצף לנו הבאזר, נשלח עוד נציג, שלאחר ברור קל הגיע עם הפיצה, שאנחנו לא ממש בטוחים ששלנו, אבל ניחא, פיצה!
הפיצה היתה טובה והאוכל היה טעים כמו שכבר אמרתי.

 

עכשיו, נוצר מצב שכשאנחנו מחכים למנות שלנו, אנשים עומדים ליד הדלפק, שכולל בערך 10 מגשים פרושים, כשאלו אמורים לקבל את המנות המוכנות, וחלקם כבר עם מנות, ומעליהם, אנשים שמחכים לאוכל שלהם. (משום מה בעמידה, ולא בישיבה).
וכאן התחלנו לתהות האם זה מפריע רק לנו שאנשים "נושמים" לנו כל האוכל, או לא, אבל אין מה לעשות לגבי זה יותר מדי.
באירופה, כמו באירופה, זה לא קורה, כי פשוט חשבו על זה כבר, והמסעדה מסודרת ככה שהאוכל יוצא או כשאתה עומד בתור של האוכל (מנות הפסטה והסלט, שמוכנות מול העיניים שלך כשאתה ראשון בתור, מזמין מה שאתה רוצה, ורואה את ה"שף" מכין לך את האוכל, מסיים, מצלחת, מקבל את האוכל, ומפנה את התור לבא אחריך) או, שכאתה מזמין פיצה (הולך לשבת, וקוראים לך עם הבאזר, מה שאומר שאתה לא מחכה למנות שיצאו, כי מנות יוצאות רק כשאתה מגיש את הבאזר)

 

חוצמזה, מרגע שקיבלנו את ה"נגלה" הראשונה של המנות, שמנו לב שמתחיל להיווצר תור ארוך מחוץ למסעדה, שהיתה בשלב הזה חצי ריקה, ולא ממש הבנו על מה מדובר.
לאחר כמה דקות הבנו שאולי היו בלבולים עם המנות שיוצאות, וזו הדרך של המסעדה "לווסת" לחץ.
מודה שאם הייתי בחוץ לא הייתי מוכן לחכות יותר מדקה, במיוחד שאפשר לראות שהמסעדה חצי ריקה.

 

בסופו של דבר, האוכל היה טעים, אבל החוויה, או!!! החוייה. כנראה שאי אפשר להשוות את "אירופה" לישראלים רעבים.

נסיון נחמד לחכות את "ואפיאנו", אבל ביצוע שדורש עוד ליטושים רבים לדעתנו.
ניתן לנו רק לזקוף את הבלאגן ל"תחילת החופש הגדול", ואת התנשפויות האנשים על האוכל על הארגון המוזר והלקוי, ואולי בכלל אשמתנו שאנחנו נרתעים מכל לכלוך ובלאגן סביבנו?

סוכם שנחזור באמצע שבוע, או לאחר החופש :)