יוצא ככה שאת מסה אנחנו פוקדים כל קיץ, לרגל יום ההולדת של האישה. תמיד יש התלבטות, נזרקים כמה שמות לאוויר, ובסוף חוזרים למסה, בעיקר בגלל אהבתה של כלת השמחה לפולנטה שלהם, שחוויית בליסתה הוגדרה על ידה פעם כ"כמו לאכול מלאכים טחונים".
על סמך ניסיון העבר, אנחנו מוצאים שהמנות הראשונות שם נוטות להיות יותר מיוחדות ומעניינות מהעיקריות (כפי שקורה לא פעם), ולכן הפעם החלטנו להתמקד בהן. כתוצאה הוזמנו 5 מנות ראשונות וחצי מנה עיקרית, בשני סבבים (היינו שלושה).
לפתיחה הוגשו שני סוגי לחם, בהיר וכהה עם אגוזים וצימוקים, יחד עם שלושה סוגי מטבלים: שמן זית ובלסמי, לימונים כבושים ואריסה, ומין קרם סלק שהיה המועדף עליי מביניהם. המלצר הוסיף על כך כוסיות גספצ'ו מתנת השף, שהיה חביב ומרענן (הגספצ'ו, לא השף, שגם הוא בוודאי חביב). נשאלנו מה נרצה לשתות וביקשנו מים, כמו תמיד. נשאלנו אם נרצה בקבוק לשולחן והשבנו בחיוב. אנחנו התכוונו למי ברז, ולא הבחנו שקיבלנו את המים בבקבוק מהסוג שעולה בסוף 30 ש"ח עד שכבר שתינו ממנו. עכשיו, יש מקומות שבהם אתה מרגיש שמנסים לעשות עליך קופה ולדחוף לך בכוח את המנות הכי יקרות, סלטים שלא הבנת כמה יעלו לך או מים מפוארים מהרי קטמנדו. במסה אני ממש לא מרגיש ככה. אני מאמין שאם היינו אומרים משהו בנושא, היו מזכים אותנו על המים. לא אמרנו.
לסבב המנות הראשון לקחנו: "ברולה כבד אווז ותפוזים, קרמבל בוטנים, בלסמי וקרם לימון", "שקדי עגל עם טורטליני בטטה, קרם ארטישוק ירושלמי וציר בצלי פנינה", ואת המלאכים הטחונים. בשלב הזמנת המנות עודכנו שהפולנטה שונתה, מה שמיד עורר חשדות וחששות, אבל היא לא אכזבה. השינוי התבטא בכך שבמקום פטריות פורטבלו היו אספרגוסים, ונוסף קרוקט כמהין (משובח). סידור המנה השתנה גם הוא, כך שכל מרכיב מונח בפני עצמו ולא על הפולנטה (מה שעובד פחות טוב לדעתנו עם הביצה העלומה), אבל הליבה נותרה מענגת כתמיד.
ברולה כבד האווז היה המנה המנצחת של הארוחה. חגיגת טעמים בכל ביס, ניגוד מושלם בין המרקם הרך של הכבד הנהדר לבין הבוטנים, ומתיקות שהחמיאה מאד לכבד. נאמר לנו מראש אודות מתיקות המנה, ובדין. מדובר במנה שיש שימצאו אותה יותר מאשר "מתקתקה" ומי שנרתע ממנות מתוקות יכול להרתע ממנה. לטעמי המתיקות היתה מושלמת, אבל זו נקודה שיש לקחת בחשבון.
שקדי העגל היו פשוטים יותר מהמנות האחרות, אבל טעימים מאד, הם והליווי שלהם.
לסבב השני הזמנו: "ניוקי סרטנים עם גבינת בלו בוואריה, ביסק סרטנים וחלמון שליו", ""צינורות" פסטה, ראגו פטריות, פונדו גבינה ופקאן סוכר", וחצי מנה עיקרית של "דג לברק עם רביולי של בצלי שאלוט וקציפת פורצ'יני".
הלברק, כראוי למנה עיקרית, היה הפחות מעניין שבחבורה. דג לברק עשוי היטב וטעים, אבל כשלעצמו בלי יותר מדי ערך מוסף. הרביולי והרוטב היו מוצלחים למדי.
הניוקי היה נחמד מאד לטעמי ומעולה לטעמה של הסועדת השנייה שאכלה ממנו. מרקמו היה טוב וטעמי הסרטנים והביסק השתלבו היטב, כאשר קרוטונים קטנים מספקים גיוון במרקם. גבינת הבלו בוואריה לא הורגשה. זו מנה טובה שהייתי שמח לאכול שוב, אבל בהתחשב בהיצע הנאה של מסה, לא בטוח שהייתי מזמין שוב.
הפסטה עם ראגו הפטריות מיזגה היטב את טעמי הפטריות והגבינה, כאשר הפקאן המסוכר מוסיף קראנץ' ומתקתקות נעימים. מנה טובה מאד.
לקינוח חלקנו את קינוח פירות היער מרובה השכבות והטעמים. בקצרה - קינוח נפלא שלעולם לא מאכזב. על חשבון הבית קיבלנו קינוח נוסף של כדורי סורבה קוקוס על מצע קולי פירות יער, שלמרות פשטותו היה טעים למדי. במרנג רך נכתב על הצלחת "מזל טוב". מחווה יפה מאד. יש לציין שלא יידענו את המסעדה שאנחנו חוגגים אירוע במקום. כאשר סופר לנו שמנת הפולנטה שונתה, זוגתי ציינה שהיא חוזרת לשם כבר מספר שנים עבור המנה הזו לחגוג את יום הולדתה. כנראה שמשם נלקחה יוזמה, וזה מוערך מאד.
את הארוחה ליווינו בקוקטיילים, שהם לדעתי נקודת חולשה של המקום. מתוך השלושה שהזמנו, אף אחד לא בלט, ושניים היו דומים למדי בטעמים, מה שלא מפתיע בהתחשב בכך שכל הקוקטיילים מתבססים על טעמי פירות יער, תות ופסיפלורה. מי שרוצה טעמים אחרים - חבל. עוד נקודה שאפשר לשפר היא מוזיקת הרקע. הפסקול הוא קאברים סופר-רגועים לשירים מוכרים, והוא לא מעצבן את האוזן בכלל, אבל כן קצת את המוח כשאתה מזהה את השיר ומבין מה עשו לו.
אבל אלה נקודות שוליות בארוחה באמת נהדרת. 664 שקלים לשלושה אנשים שאכלו שש מנות + שני קינוחים (אחד על חשבון הבית) + שלושה קוקטיילים זה גם לא הרבה במיוחד במסעדה בקליבר של מסה בשעות הערב. נכון שלא הזמנו אף מנה עיקרית שלמה, אבל יצאנו שבעים למדי. הראשונות אינן מיניאטוריות, ושתיים כאלה יחד עם לחם וקינוח עושות את העבודה.
נחזור, מן הסתם, גם בשנה הבאה.