פורום ביקורת מסעדות
נושא: ברטי: מזרח תיכון יציב  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 02/08/2015 | 13:20
2
576
אחת הארוחות הטובות של הזמן האחרון הוכיחה שוב למה ברטי היא אחת המסעדות היציבות והאהובות בתל אביב.
 
מסעדנות בתל אביב היא, כידוע,  אתגר לא פשוט. בתוך שפע של מסעדות ובתי אוכל מכל המינים מסביב,  בתוך ההתפתחות והשכלול הבלתי פוסקים של הידע הקולינרי, לא קל להחזיק מסעדה בתל אביב לאורך זמן. יותר מאשר ההוצאות הכלכליות והמצב הכלכלי הכללי, זה שגורם ללא מעט אנשים להעדיף לאכול בבית, העניין המרכזי הוא היציבות. בעיר תחרותית ויקרה כזו, כל מסעדה שבה תאכל ארוחת ערב טובה אחת וארוחה בינונית כעבור זמן מה, נמצאת בסכנה. אלא מה, יש מספר מצומצם של מסעדות שפשוט יש להן את זה. איכות ויציבות גם יחד. ברטי שייכת בהחלט למועדון. ביקורות מפרגנות  מקיר לקיר, מההתחלה ועד עכשיו, לא גרמו לרגע לירידה ברמה. אפילו העזיבה של אחד השפים השותפים, לא פגמה, כך נדמה, בשום אספקט של ההתנהלות במטבח. הקו  ברור לכל האורך: ים תיכוניות בהשפעה צפון אפריקאית אישית, בשילוב נכון של תיבול מוחשי מצד אחד ועדינות מרגיעה מהצד האחר. הארוחה בשישי האחרון, יוזמה של המגזין "על השולחן" ומועדון "פודי" (אגב, מומלץ לגמרי) המחישה את כל זה הלכה למעשה.
 
זה מתחיל בשירות, האדיב מאין כמותו, כולל פתרון של בעיה לא פשוטה של חוסר גישה לשירותי הנכים, דבר שהצריך את עבדכם הנאמן לסוג של אקרובטיקה בלתי מבוטלת. מזל שנשארו לי כמה יכולות. נמשיך בשותפים לשולחן, שכללו לשמחתנו דמות מוכרת, עמנואל רוזנצווייג, כן, ההוא מהגמר של מאסטר שף 2, יחד עם עוד כמה אוהבי אוכל. כל זה לא היה משתלם כל כך אלמלא הכישרון במטבח.  מרשים היה לגלות שאף מנה בארוחה הזו לא ירדה מתחת ל"טוב". היו גם טובות מאד ויותר מכך.
 
ראשון הגיע לשולחן קוקטייל מצויין של ערק ורוזטה, מהסוג שמתכתב בדייקנות עם תפריט האוכל, ואחריו לחם משני סוגים עם מטבל חריף וגם צלוחיות של ממרח עדשים וכמון בשמן זית שעשה נעים בפה. הכיוון המבהק שאליו שואפים במטבח החל להתבהר. ראשונות: ירקות אחדר עם גבינת המאירי, קערה צלוייה של כרובית ולפת באש על עדשים שבורות, טרטר דג ים עם סלק שרוף שמן צ'ילי והל, סינטה כבושה עם סלסה של צלפים ואנשובי, תמנון מקומי בתוך כרוב כבוש בגריל פחמים, קלמארי בגריל קרם חומוס וחציל שרוף.
 
כמה טוב היה? אז ככה: הירקות, שעועית ירוקה, ברוקולי ובעיקר זוקיני נהדר, בושלו בדייקנות למקום המדוייק בין פריכות שעולה על העצבים לבין סמרטוטיות רופסת. הגבינה האיכותית הוסיפה הרבה חן. הכרובית והלפת נצלו בדייקנות לאותה נקודה נהדרת שצויינה קודם, ועל האיכות של ממרח העדשים השבורות בכמון כבר לא היה מה להתפלא. שימוש מושכל בכמון, הל וזרעי כוסברה הוא תו תקן האיכות של ברטי. הטרטר היה אף הוא טרי ומדוייק כשהסלק השרוף וההל אומרים את שלהם בנוכחות אבל בשקט, הסינטה הטרייה עשתה את שלה ביעילות עם מלפפונים כבושים ליד, כך גם הקלמארי, ואילו הכרוב הוגש, לבקשתי, עם אינטיאס נא במקום תמנון, דג טרי ואיכותי כמובן, שהיטיב ללהטט יחד עם הכרוב הכבוש והחרוך אל בת טעם ייחודית שהבהירה למה המנה הזו היא מנת דגל במסעדה. זו הייתה פתיחה חזקה וראוייה, עם אוכל שמח ואיכותי לכל אורכו, שהוגש בנדיבות גדולה, ממש כמו בבית. 
 
בעיקריות הייתה גם אפשרות לבורקס עם גבינת טולום עם תרד טורקי וחלמון ביצה. השולחן שלנו לא בחר בה. לפי מראה עיניים מדובר במאפה עצום בגודלו בעל צבע זהוב שחום מגרה, שהמילוי נוכח בו בכמות מכובדת. כמה רע זה כבר יכול היה להיות. בשולחן שלנו הייתה העדיפות לשתי האפשרויות האחרות: לברק על גריל פחמים בורגול קרם שום ועלי גפן, כמו גם לחי עגל בבישול ארוך על מלאווח ולבאנה. הלברק היה אחד מהמנות הפחות מרשימות, יחסית, בארוחה הזו. דג שנצלה בדיוק רב עם תבשיל בורגול חביב להפליא. אני חובב קטן מאד של מאכלי דגן. לא יכול לאכול כוסמת, וכשהפה שלי פוגש קינואה הוא מתחיל לנחור. נרדם חוש הטעם. יסלחו לי אחיי הטבעוניים. הבורגול הזה היה סימפטי בהחלט וזו מחמאה גדולה עד מאד.  בל נטעה, כל המנה הייתה טובה בהחלט מסוגה. עצם היותה המנה המשכנעת קצת פחות מצביעה על איכות האוכל מסביבה. מנת הלחי, בחירתו של כותב שורות אלו, ללא לבאנה מהסיבות המתבקשות, החזירה את רף האיכות למצבו העליון. על מלאווח איכותי נח נתח של לחי, תבשיל פשוט כשלעצמו אבל בביצוע מצויין עם בשר רך לחלוטין שהמתקתקות נכחה בו אך ברמז להבדיל מתבשילי הבשר והפירות המתוקים והבנאליים. שילוב של בשר ומתוק רחוק מלהיות הטעם האישי שלי, אבל כאן היד במטבח, שוב, עשתה את שלה. זו הייתה עוד מנת דגל שהצדיקה את השמועות. לגמרי.
 
קינוחים למרכז השולחן: מלבי, בסבוסה עם קרם פרש, נמסיס שוקולד עם קרם קפה לבן, ומעמול תמרים עם טולום ודבש. ארבע פעמים מצויין. המלבי הקרמי עם קונפיטרות ורדים חמצמצה, להבדיל ממתקפת הסוכר וצבע המאכל, הבסבוסה במנה גדולה ובמרקם נמס בפה, הנמסיס המריר והתקיף עם הקרם המעודן מתחתיו, והמעמול האינטליגנטי שמאתגר את הפה עם מתיקות התמרים ומליחות הגבינה. גם כאן חזר השילוב בין עדינות המרקם לנוכחות התבלינים המאפיינים את המטבח. קינמון, הל, ורדים, חוויאג'. הכל במידה. הכל טעים באמת.
 
150 שקלים עלתה הארוחה כולה כולל שירות, מחיר מיוחד לחברי המועדון.  שווה כל שקל. זה לא שקיבלנו משהו שאף אחד לא מקבל עבור המחיר הזה. המטבח עשה בדיוק מה שהוא יודע הכי טוב. היה משמח להיווכח שכל בעיה או שאלה לגבי האוכל באה על פתרונה. ניכר שבלי קשר לשום מבצע, זה מקום שיעשה הכל כדי לארח אותך כמו מלך. תחושה של בית. כולם אוהבים את ברטי, ומסתבר שזה לגמרי בצדק.