הקו המנחה שלנו הפעם היה ללכת על הפשוט, ולכן די הופתענו שבארוחת הבכורה שלנו בפלרמו נפלנו דווקא על פיין דיינינג: osteria dei vespri, מסעדה שמקבלת ביקורות משתפכות בטריפ אדווייזר. ממוקמת לא רחוק מהקוואטרו קאנטי, בככר קטנה. הישיבה בחוץ. נעים.
גריסיני נחמד לפתיחה. מגש לחמים בשלושה צבעים לבן, שחור (דיונון) ואדמדם (עגבניה). שלושתם במיטב המסורת של הלחם האיטלקי שלא מבחין בין רך לקשה.
שלוש טעימות פתיחה, שאף פעם לא ברור לי למה נותנים רק לנו ומתעלמים מהקטנה. על הארוחה שלה אנחנו לא משלמים? פנקו גם אותה. נו טוב. צנצנת אורז ומעליו כדוריות ג'לי (האישה אומרת שאמרו ריזוטו אבל זה ממש לא היה ריזוטו). ממרח כלשהו על קרקר. עוד ביס עם טונה. נחמד. לא רע, אבל גם לא מסעיר במיוחד.
גם על כל יתר המנות, שלוש במספר, אני לא יכול להגיד שהיה בהן משהו רע במיוחד, אבל גם לא היה בהן שום דבר מלהיב חוץ מהויזואליות המרשימה. הטעם? סתמיות במלוא תפארתה.
היותר מוצלחת מבחינתי היתה רביולי דיונון, בצבע שחור, ממולא (על פי התפריט) בתפו"א, זעפרן, אפונה, ועגבניות. טעם ימי מודגש, אבל לטעמי טוב.
האישה אהבה דווקא מנה של red prawn עם ביסק וקוסקוס והרבה תיאורים מפתאים שבסופו של דבר מבחינתי היתה סתם בליל טעמים חיוורים.
מחיר הארוחה חצה את ה 100 יורו. הגבוה ביותר בכל הטיול והרבה מעבר לציפיות וזה רק הוסיף לתחושת החמיצות ביציאה משם.
בוטום ליין - בהנחה שלא נפלנו על יום רע במיוחד, ושמה שקיבלנו הוא מייצג את מה שקורה שם בדר"כ, אז למי שאוכל בפה, ולא רק בעיניים, אני ממליץ להתעלם מהשבחים ולהמנע מהמקום.
גריסיני נחמד לפתיחה. מגש לחמים בשלושה צבעים לבן, שחור (דיונון) ואדמדם (עגבניה). שלושתם במיטב המסורת של הלחם האיטלקי שלא מבחין בין רך לקשה.
שלוש טעימות פתיחה, שאף פעם לא ברור לי למה נותנים רק לנו ומתעלמים מהקטנה. על הארוחה שלה אנחנו לא משלמים? פנקו גם אותה. נו טוב. צנצנת אורז ומעליו כדוריות ג'לי (האישה אומרת שאמרו ריזוטו אבל זה ממש לא היה ריזוטו). ממרח כלשהו על קרקר. עוד ביס עם טונה. נחמד. לא רע, אבל גם לא מסעיר במיוחד.
גם על כל יתר המנות, שלוש במספר, אני לא יכול להגיד שהיה בהן משהו רע במיוחד, אבל גם לא היה בהן שום דבר מלהיב חוץ מהויזואליות המרשימה. הטעם? סתמיות במלוא תפארתה.
היותר מוצלחת מבחינתי היתה רביולי דיונון, בצבע שחור, ממולא (על פי התפריט) בתפו"א, זעפרן, אפונה, ועגבניות. טעם ימי מודגש, אבל לטעמי טוב.
האישה אהבה דווקא מנה של red prawn עם ביסק וקוסקוס והרבה תיאורים מפתאים שבסופו של דבר מבחינתי היתה סתם בליל טעמים חיוורים.
מחיר הארוחה חצה את ה 100 יורו. הגבוה ביותר בכל הטיול והרבה מעבר לציפיות וזה רק הוסיף לתחושת החמיצות ביציאה משם.
בוטום ליין - בהנחה שלא נפלנו על יום רע במיוחד, ושמה שקיבלנו הוא מייצג את מה שקורה שם בדר"כ, אז למי שאוכל בפה, ולא רק בעיניים, אני ממליץ להתעלם מהשבחים ולהמנע מהמקום.
