בוגרשוב בערב. הכל נראה מלא ומפוצץ כולל הפיצה והפלאפל. על המדרכה ממול - פפיטו. עם שלושה אנשים שישבו בחוץ ובהמשך לכל היותר המספר הגיע לשמונה. כולל שנים בפנים, אנחנו.
פעם שניה שלנו בפפיטו. משהו שם הרגיש לי נכון ומזמין לחזור שוב.
לאמריקאי הדבר הנכון הזה היה הבראטוורסט. כל כך הרבה מקומות קוראים ככה לנקניקיות שבפועל הן לא וורסט ולא נעליים. כאן הוורסט הוא אכן וורסט. חזיר. על אמת. והאמריקאי שלא אוהב את תופעת ה"בערך" הישראלית שבה מקום מקורה יכול לקרוא לעצמו ביר גרדן נתן להם נקודה.
אני הזמנתי המבורגר עם בצל מקורמל. הגיע טיפה יותר צלוי מאיך שאני אוהב את הבשר אבל עדין עונה על ההגדרה של מדיום. קציצה סבירה. לא מעלפת, אבל סבירה. הבצל המקורמל הוסיף הרבה טעם אבל גם הקשה מאד על האכילה. אפשר לומר שדי התפרק כל העסק. אבל למי אכפת ממילא לא היה שם אף אחד שיסתכל.
עם ההמבורגר הוגש צ'יפס שהיה הצלע החלשה. הטיגון לא הצליח להפוך אותו לקריספי מבחוץ וזה קילקל. הוגשו שלושה רטבים וגם קולסלאו שלא אכלתי כי אני לא אוהב קולסלאו.
אין משהו יוצא דופן במקום. עוד אחד ממאות הברים השכונתיים שפזורים בעיר. מצד שני - הוא מרגיש נכון, ולא ברור לי איך מקומות שנותנים הרבה פחות ממנו - מלאים, ודווקא הוא דליל יחסית.
מקווה שבכל זאת יצליח להם ולו רק בזכות הבראטוורסט שעונה על מלוא מובן המילה.