בתור מי שגרה קרוב לגבול עם מקסיקו הייתי סקרנית לנסות את הגרסא הישראלית לאוכל מקסיקאי. הגענו בסביבות אחת בצהריים. המקום קטן, ארבע שולחנות על המדרכה באלנבי ועוד כמה מקומות על הבר בפנים. כיוון שעדיין היינו שבעות מקפה נולה שדגמנו זמן קצר לפני זה (עוגות מצויינות ובכלל מקום מאוד נעים) לא הזמנו הרבה. ציפס עם גואקמולי וסלסה לפתיחה, שלישית טאקוס בשר ושתי מרגריטות. הטורטיה צ'יפס לא היו כמו שאני מכירה (ואני מכירה הרבה וריאציות לנושא) הם היו עבים ונוטפי שמן ויותר הזכירו לי את מה שבארה"ב מוכרים בתור פיתה צ'יפס. למרות שאני תמיד מחסלת את הסלסלה פה נותרו הרבה כי הם היו יותר מדי כבדים לטעמי. הגואקמולי היה טעים. הסלסה לא היתה סלסה. לא במרקם ולא בטעם. בהתחלה לא הבנתי למה הביאו לנו רסק עגבניות כמו כזה שנותנים ליד המלאווח. אחר כך הבנתי שזו אמורה להיות סלסה.

הטאקוס היו טעימים. המרגריטות סבירות (יש להם שעה שמחה מאוד מאוד ארוכה).השירות היה נעים ולא מעיק והניחו על השולחן קנקן מים מהברז וכוסות בלי שביקשנו. שילמנו 118 ש"ח לפני שירות.

בסה"כ היתה חוויה נעימה ושותפתי לארוחה שזו היתה לה התנסות ראשונה עם המטבח המקסיקאי נהנתה. יכול להיות שבאתי עם צפיות מוגזמות.