אפתח בווידוי: בארוחה ממנה נהניתי אמש ב"הודו הקטנה" - אשר נמצאת בבירת הנגב - השפיעו עליי לא רק השכונה, האווירה במסעדה, השירות, האוכל והמחיר. הושפעתי מאוד גם מן החברה לשולחן - חבר טוב שאיתו מזמן לא יצא לי להיפגש, ובטח שלא באחד-על-אחד. עד כמה היטה אותי הדבר ליהנות מן הארוחה? איני יודע...
הגעתי אתמול לבאר שבע כדי להשתתף בכנס, והחלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לטעום מעט מן הסצינה הקולינרית המתחדשת של באר שבע (כך שמעתי). מסעדת "הודו הקטנה" נמצאת בלב שכונה ד' - פעם סמל לעוני, להזנחה ולחוסר תקווה, והיום - סמל להתעוררות שעוברת על העיר, בעיקר בזכות ההווי הסטודנטיאלי המתפרץ מן הקמפוס הסמוך אליה. כמעט כל הבלוק בו נמצאת המסעדה מרוצף במסעדות שנראות מעניינות, ומשני צידיו ישנן עוד כמה. בקיצור, רחוב האין-תקווה הפך לרחוב התאווה-לחיך.
מעולם לא הייתי בהודו, ולכן איני יכול לדעת עד כמה אותנטית חוויית האכילה במסעדה (כפי שמתהדרים בדף האינטרנט שלהם). נקודות האחיזה שלי, לצורך השוואה, הן האוכל ההודי אשר מוגש בחוף המזרחי בארצות הברית (בדרך כלל, בסגנון בופה), האוכל ההודי האיכותי שמוגש בלונדון (וואו!) והאוכל ההודי שמוגש ב"טנדורי" בארצנו הקטנה. ביחס לאלו, "הודו הקטנה" נמצאת איפשהו על הציר שבין לונדון לאמריקה, בלי שמץ מ"טנדורי" הישראלית.
המקום מעוצב בפשטות (גב הכורסה עליה ישבתי נטה לאחור), שולחנות עץ מרובעים - אווירת פאב עם מטבח פתוח. באתר המסעדה נכתב כי למקום הובאו שני טבחים מומחים מהודו. (במטבח אכן נצפו שני טבחים שנראו כאילו הגיעו מהודו, אין לי מושג אם אלו הם...) השירות, לעומת זאת, היה קצת פחות מומחה: המלצרית הצעירה והחביבה שלנו לא ירדה לעומקם של המנות וההסברים שלה היו שטחיים למדי (השיא היה כשהיא התעקשה שהתה שהם מגישים הוא ממש כמו הצ'אי שהם מגישים - רק בלי חלב - אבל הם בעצם ממש לא אותו דבר...).
התפריט הוא צמחוני (כולל דגים) עם הרבה אופציות טבעוניות, והוא מחולק למנות ראשונות, לחמים, דגים, עיקריות ספיישל ותוספות (וגם קינוחים ושתייה). המקום לא מציע ארוחה עסקית.
חלקנו:
* בהג'ה פקורה (מנה ראשונה) - קציצות בצל מטוגנות, מוגשות עם רוטב צ'אטני.
* טאלי (עיקריות ספיישל) - רוטי (פיתה מקמח לבן), אורז לבן, שלושה תבשילים במנות קטנות ורייטה (רוטב יוגורט);
* מלאי כופתה (עיקריות ספיישל) - קציצות גבינה וסולת, ברוטב עגבניות ושמנת.
כל המנות היו טעימות מאוד, אם כי - לטעמי האישי - הטעמים של חלקן היו שטוחים מדי (בפרט, התבשילים שהוגשו בטאלי). המרקם של המלאי כופתה היה מצוין וקציצות הבצל היו להיט!
לקינוח, לקחנו פלטת קינוחים (בנופי, לדו, גולב ג'אמון). הבנופי היה, בביס הראשון, קצת מפתיע-לרעה (שכבת הבצק בתחתיתו היתה עבה מדי ולעיסה יותר מדי), אך לאחר שניים-שלושה ביסים, אחרי שהתרגלנו לטקסטורה הזו, התרכזו בטעמים האחרים ונהנינו מאוד. שני הקינוחים האחרים היו מצוינים.
ביחד עם שתי כוסות תה, הגיע החשבון ל - 130 ש"ח.
בקיצור, המקום מומלץ מאוד. האווירה בלתי-מחייבת, האוכל טעים מאוד, המחירים נוחים והכל ביחד מספק חוויה מרעננת מאוד שחפה מאווירת הלחץ וה"שואו" שמאפיינת מקומות רבים באזור המרכז.
