על געגועיי לקורדוברו זצ״ל כבר חפרתי גם בפורום וגם בפני מי שהתעניין לאיפה אנחנו יוצאים בהגיענו לגיל 35 קשישא. קורדוברו הצליח לגלם בתוכו את כל הדברים שאני באופן אישי מחפשת בבר: תפאורה מזמינה ולא אובר מעוצבת ( או מוזנחת) , מוזיקה שלא מחייבת פגישה עם רופא אף-אוזן-גרון ביום שאחרי, מבחר נאה של אלכוהול, אוכל שרוצה ומצליח להיחלץ מהשעמום הקולינרי הקלאסי של ברים בתל אביב ( Aka פטריות בטיגון עמוק ) ובאופן כללי מקום שנעים להיות בו בלי להרגיש שנקלעת למסיבת סטודנטים שבדיוק הרגע סיימו את הבחינה האחרונה של סמסטר ב.
ואז הוא נסגר.  מגה-בר, קאווה-בר, בר אירי, חמארה, ריקודים על הבר, ריקודים ליד הבר-  בסופו של דבר רובם מגישים אותו אלכוהול די סתמי במחיר גבוה, ואחרי חיפוש נרחב החלטנו בעלי ואני ששוט של ג'יימסון וסאוור כלשהו ב 45 ש״ח לא שווים שנצא מהבית.
אפיזודה טובה במיוחד החלה עם פתיחת האימפריאל לפני כשלוש שנים בו הביאו את הקוקטיילים למקום הראוי והגישו סוף סוף משהו איכותי ויצירתי. כנראה שרבים וטובים חשבו ככה, ובפעם האחרונה שהייתי עם שירונת גילינו שיחד עם המשקאות המשובחים מקבלים גם צפיפות איומה, רעש מחריש אוזניים ואוכל לא הכי מוצלח שמחיריו הרקיעו שחקים.
שבוע מטורף שעברנו שנינו אילץ אותנו לשבור שביתה ולצאת מהבית. את הפרנץ 57 פתח אחד ממקימי האימפריאל בתחילת דרכו, הפעם ברוח ניו אורלינס. מעולם לא הייתי בניו אורלינס ומה שאני יודעת עליה מסתכם בסופגניות בנייה. מארדי גרה וקטרינה כך שאני לא יכולה לאשר אם אכן רוח המקום שורה בפרנץ. מה שאני כן יודעת, זה שכשפתחנו את הדלת, אמרתי לעצמי: אאוריקה.
מארחת נטולת פוזה בירכה אותנו במאור פנים וכבר נמזגו כוסות מים, בלי שביקשנו (וכך באופן שוטף לכל הערב). התאורה לא היתה אפלולית אלא רכה , מוזיקת בלוז מהפיפטיז (אני מניחה, לא מתחייבת) בווליום שמלווה את הערב ולא הורס אותו, עיצוב צנוע ומזמין (עם חצר משגעת) וברמנית סופר מקצועית ושירותית בלבוש מלא.
הזמנו שני קוקטיילים : Cynar Crusta (מריר על בסיס ליקר מרשינו ) במחיר 53 ₪ , ו Herbe Sainte Punch במחיר 49₪ ( המון המון עשבי תיבול עם ליים ואננס)  אין ספק שידו של אחד מאנשי האימפריאל נמצאת פה. הקוקטיילים היו כל כך איכותיים, כל כך מיוחדים ובהגשה כה יפה שמיד חזרתי לעיין בתפריט כדי להחליט מה להזמין אחרי שאסיים את הנוכחי.
יחד עם הקוקטייל השלישי Pearl Diver  ( סגנון טרופי עם פסיפלורה, קוקוס ואננס, מוגש מבוקבק עם פרח סחלב במחיר 52₪) הזמנו גם Po'Boy  שזה למעשה כריך שרימפס (55₪, המנה היקרה ביותר בתפריט) עם כרוב וצנון מושרים בשמן שומשום ברוטב איולי חרדל ובייקון מתפצפץ. מה אומר? הכי לא אוכל ברים טיפוסי- מצד אחד אין פה את הפטריות המושמצות, פטטאס בראווס ועוד קלישאות מהברים שהולכים על בטוח. מנגד, אין פה ״אוכל ברים קטן ומעוצב״. אין טרטר, סשימי או צנצנות פולנטה. המנות גדולות ועזות טעמים, וטוב שכך. אוכל מעודן טוב כשלעצמו והולך טוב עם יין, אבל לא הכי מוצלח עם קוקטיילים חזקים.  אלכוהול הולך טוב עם משהו פחמימתי ומתובל היטב שסופג את הנוזלים ומתמודד בגבורה עם האלחוש האלכוהולי וזה בדיוק מה שקיבלנו.  כריך גדול מאוד וטעים מאוד שטרפנו יחד.  בכיסאות סביבנו הוגשו מנות מקוריות מסקרנות לא פחות, והצטערנו שלא הגענו רעבים יותר.
מה אומר? מזמן לא נהנינו ככה מבר, מאוכל, מאווירה. הקוקטיילים יקרים אבל טעימים ושווים כל שקל, וממילא בכל מקום אחר הם זולים רק במעט. האוכל לא יקר בכלל. לא טעמנו הרבה אבל המעט היה מצוין, וסוף סוף הרגשנו שהגענו למנוחה ולנחלה.
אולי אני חוטאת לעצמי בכך שאני מספרת כמה נהניתי וחופרת לעצמי את קבר הצפיפות . אבל כמי שמתעבת את הקונספט של ״רק יודעי דבר״ אני מרגישה צורך לספר גם חוויות טובות, בייחוד אחרי כל החוויות הלא טובות עליהן דיווחתי בעבר.
מבחינתי אני השלמתי את משימת החיפוש.