חששתי שהארוחה תהיה קטנה מדי לשנינו ושקלתי להזמין גם פנקייקים כדי להתפנק באמת, אבל עידן מנע ממני לעשות כן, ואני שמחה שלא עשינו זאת. יצאנו מפוצצים מהארוחה. נתחיל בדברים שאמורים להיות מובנים מאליהם בארוחת בוקר מחוץ לבית, אך עדיין שווה לאזכר – מיץ התפוזים. הרבה זמן שלא שתיתי מיץ תפוזים טרי אמיתי במסעדה מחוץ לבית, כמו ששתיתי בהוטל מונטיפיורי. קיבלנו לכבוד יום ההולדת גם זוג קוקטיילי קיר רויאל שהיו פשוט מצוינים, כנראה כי עשו שימוש בחומרי גלם מעולים (שמפניה וליקר קסיס ממש טוב).

 

הביצה העלומה הייתה עשויה כהלכה ובשילוב עם הראגו פטריות זו הייתה מנה מיוחדת שקצת הוציאה מהמשוואה את ביצי העין הרגילות של ארוחות בוקר בישראל. הסלמון היה מאיכות טובה (לא כמו במשייה, אמנם, אבל עדיין) ועידן נהנה מאוד מהז'מבון (נקניק בארוחת הבוקר זה כל כך אירופאי, ופחות לטעמי). הגבינות היו מצוינות והגיעו בכמות נדיבה מאוד, הייתי אולי מחליפה את האגס העצום שהגיע פרוס בפרי מיוחד אחר, אבל אין לי באמת טענות על כך.

הלחמים היו ברמה אחרת, וכמובן עם ריפיל חופשי – קראנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, טריים מאותו הבוקר, ביחד עם מאפינס תפוזים מוצלח מאוד. מריחת ריבת חבושים עם מעט חמאה מלוחה לגמרי סגרה לנו את הפינה.

 

 

לסיום, ביקשתי מים רותחים עם נענע וקיבלתי קנקן כסף עצום בגודלו שהזכיר לי את ארוחת יום ההולדת שלי בהוטל מונטיפיורי שם אכלתי את סטייק הפילה הטעים ביותר שאכלתי מימיי. עידן הזמין הפוך וקיבלנו על חשבון הבית זוג פחזניות סנט הונורה עם צלוחית קצפת. הפחזניות היו מתוקות ומעודנות והיו בדיוק אקורד הסיום המוצלח לארוחה שכזאת.

 

אולי האווירה בהוטל מונטיפיורי משתנה כאשר מבקרים בו ביום שישי או לעסקית צהריים, אבל ללא ספק מדובר במקום מהוקצע עם שירות נהדר ששומר על איכות לאורך זמן. זה לא מקום לארוחת בוקר קזו'אלית של בוקר שישי, אלא יותר מקום לארוחת בוקר מפנקת כדי לחגוג מאורע, להרגיש באמת כמו בית קפה קטן באירופה וקצת לשכוח מכל העומס התל אביבי שמסביב.

 

הפוסט המלא בבלוג שלנו