פורום ביקורת מסעדות
נושא: דיווח ספיישל ממסעדת מישלן בפרנקפורט (+ הפתעה)   לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 06/04/2016 | 09:34
14
752
אז קפצנו לוויקאנד בפרנקפורט. המטרה המקורית הייתה הופעה של אמן שקר-כלשהו, שהתבטלה ברגע האחרון לפני שהספקנו למצמץ. אבל זה כבר היה אחרי שהזמנו טיסה (אי אפשר לבטל) ומלון (אפשר לבטל, אבל מה אז). מה עושים? עובדים עם מה שיש.

וויקאנד בחו"ל זה אף פעם לא משהו שעשיתי. אני רגילה לטוס לאירופה עם אבא לשבוע ימים לפחות, להתנחל בעיר מרכזית ומשם לנסוע 3-4 פעמים לעיירות קרובות, לטיול של יום שלם ברכבת. טיול של שלושה ימים בקושי (מגיעים בשישי בצהריים, טסים חזרה בראשון אחה"צ) הוא משהו שדורש חישוב מסלול מחדש. למזלי, הפעם זה לא רק אבא ואני, אלא גם עידן שהצטרף לחגיגה.

אי אפשר באמת לבקר בחו"ל מבלי שמסעדה טובה תהיה חלק מהעניין. כהרגלי בקודש, השתלטתי על הנושא ורציתי להזמין מקום למסעדה שמדורגת מס' 1 ב- TripAdvisor בפרנקפורט. עידן הטיל וטו וביקש שאסמוך עליו. הוא רצה שנבקר (לראשונה) במסעדת כוכב מישלן. שחררתי את המושכות ואמרתי, יאאלה, למה לא. עברתי ברפרוף על התפריט, ראיתי כי טוב, ראיתי שהמחירים בשמיים (אלא מה) ואמרתי בסדר.

היום הראשון בפרנפקורט לא האיר לנו פנים, בלשון המעטה. הטיסה עצמה הייתה נפלאה ונוחה ושדה התעופה כמעט ריק מאדם. לא הבנתי בתחילה את פשר העניין. גם כשהגענו למלון וראינו סלסלאות קטנות של ביצים וארנבים משוקולד לא קישרנו. רק כשהלכנו לקניון, שהיה סגור, ולמוזיאון ליד המלון, שהיה סגור, נפל לי האסימון שמדובר בחג הפסחא. כך יצא שאת השעות הראשונות שלנו בגרמניה העברנו במנוחה קלה בחדר במקום בהתרוצצות ושופינג ברחבי העיר.

הגיעה שעת הערב, שנינו מקולחים ומבושמים, נסענו ברכבת התחתית של פרנקפורט,  לכיוון האזור הדרומי של העיר, רובע הדיפלומטים, שלמרות השם היה כולו מלא בבנייני מגורים סובייטיים למראה משנות השמונים. המסעדה המפונפנת הצליחה להסתתר על גבעה, ליד פיצרייה מקומית, חנות מכולת ומגדל מגורים לא חדיש במיוחד. שום דבר בשלט החיצוני של Carmelo Greco לא הכין אותי למה שצפוי לי בפנים.

קרמלו גרקו קיימת למעלה מ- 20 שנה ואוחזת בכוכב מישלן אחד מאז שנת 1996. התייצבנו עם פתיחת המסעדה, בשעה 18:30, ונשאלנו בכניסה האם הזמנו מקום מראש (כמובן). הובילו אותנו לשולחן שלנו ומלצר מסביר פנים הגיע במהרה לשאול איזה תפריט נרצה. כדי לחוות את מקסימום החוויה ואת מירב הטעמים, בחרנו ללכת על תפריט קבוע של שבע מנות, במחיר לסועד שעמד על 129 יורו (תעשו את החישוב לבד כמה זה יוצא בשקלים). הזמנו לצד הארוחה גם יין רוזה מצוין, ולאט לאט התחילו לזרום המנות לכיווננו.

מי שמחפש לשבוע את רעבונו ולצאת מפוצץ מהארוחה, לא ימצא את מקומו במסעדה, ועדיף שיילך למקום אחר. כמסעדת מישלן אירופאית, המנות בקרמלו גרקו הן מהוקצעות, מהודקות וטעימות עד אימה, אבל כמובן קטנות. הגיעו לשולחננו כשבע מנות, כל אחת שונה במהות מהקודמת, עם טעם אחר שמורגש בלשון. זה החל בג'אמבו שרימפ צלוי על הגריל עם סורבה ג'ינג'ר, המשיך לטרטר בקר עם תפוחי גרנד סמית ירוקים (הגרמנים ממש אוהבים תפוחים, כך מסתבר), רביולי מלא בכבד אווז ברוטב בקר מצומצם, פילה דג עם מוס חצילים וענן קציפת קוקוס (לא היה להיט לטעמי), כנף וכבד יונה עם רוטב רימונים ומנגו, גבינות שונות מאיטליה עם ריבה לצדן, קינוח שוקולד-קסיס עם מרנגים קטנים ומוס מנגו בצד, וקינוח נוסף מתוק לסיום של שני חצאי מקרונים עם מוס לימון, ועיגולי מרנגים עם אגוזים.

בדומה לארוחת שבע המנות של מאיר אדוני בכתית, גם הארוחה בקרמלו גרקו לקחה לא פחות משלוש שעות. הייתה הפוגה ארוכה (יותר מדי ארוכה, לטעמי) בין המנה העיקרית לבין הקינוח, אך מסתבר שהמסעדה עשתה זו לצורך ההפתעה שהכין לי עידן - טבעת אירוסין מהממת בקופסת קטיפה אדומה. כמובן שתשובתי הייתה כן ומבול של חיבוקים ונשיקות גרם לכל היושבים סביבנו להרגיש מאוד לא בנוח פתאום (בכל זאת, אירופאים והמניירות שלהם).

עידן ואני כבר שנה ו- 9 ביחד, וכמו כל בחורה ממוצעת, בשלב מסוים את מתחילה לחשוב על חתונה, ועל "מה בדיוק ההבדל בין הבחור הזה לכל שאר הבחורים". בניגוד לבחורים אחרים, ידעתי בוודאות שעם עידן אני רוצה לבלות את שארית חיי, כי אין בוקר ואין ערב שלא עוברים מבלי שאני חושבת לעצמי כמה אני ברת מזל (קיטש, הא? אני יודעת). החשדות שלי כלפי ההצעה בטיול התחילו רק מספר ימים לפני, כשחברים מהעבודה התחילו להגיד שאם אנחנו הולכים למסעדת מישלן, כנראה שהוא הולך להציע. ביטלתי את זה בבוז והעליתי (כמו כל פולנייה ממוצעת) את הנושא יום לאחר מכן, כשהיינו שנינו שכובים במיטה. עידן כמובן החליף נושא במהרה ואני כיביתי מצברים. אמרתי לעצמי שאם זה קורה, זה הזמן המתאים, ואם לא, זה גם בסדר ושאין לי מה להילחץ. בדיעבד גיליתי שעידן הסתיר את הטבעת במעיל שלו עוד מהרגע שיצאנו מהארץ ושהוא היה בטוח שעליתי עליו עוד בשדה התעופה (לא שמתי לב בשיט). כשבהפוגה בין הקינוחים השיחה נדדה לכיוון נושאים של טבעת, חתונה וסידורי פרחים, הבנתי לבד מה הולך להגיע, כך שברגע שהוא שלף את הקופסה, כבר לא ראיתי בעיניים מרוב דמעות (התרגשות, כן?). אין דבר יותר רומנטי מאשר גבר שמציע לך להינשא לו במסעדת מישלן מפונפנת בחו"ל.

יצאנו מקרמלו גרקו שמחים וטובי לב, שיכורים קמעא, ומלאים בכמות נאה של אוכל טעים ואיכותי שהיה ללא ספק מוצלח. האם הייתי ממליצה למבקרים בפרנפקורט לאכול במסעדה? ובכן, זה תלוי בציפיות של הסועד מראש. כמסעדת מישלן היא בהחלט שומרת על רמה גבוהה ועונה על ציפיות של מי שמבקש להתארח במחיר של 300 יורו לזוג לערב אחד (מחיר מטורף לכל הדעות). גם מבחינת חוויה היא מספקת את הסחורה, אבל מי שמחפש אופציות שפויות יותר, שלא בהכרח מתומחרות בכוכב מישלן, סביר שיהנה יותר במסעדה אחרת בעיר.

בדיעבד גיליתי שהמסעדה שרציתי אני לבחור קיבלה ביקורת חריפה לאחר שביקר בה עכבר ושמחתי שנתתי לעידן להוביל אותנו למקום אחר. לפעמים גם צריך לדעת מתי להניח את המושכות, ולתת לבן הזוג (במקרה הזה, ארוס טרי) להוביל אותך הלאה.

הדיווח המלא בבלוג שלנו