בעקבות שרשור המנות המועדפות, החלטתי סוף סוף לבדוק את הצלע במנצ'גו ובייקון במונטיפיורי.
סרתי לעסקית של יום חמישי, חמוש בחבר שרצה לבדוק את הבראסרי, אבל שוכנע שזו האופציה הטובה יותר (בצדק?).
קודם כל, ההפתעות לטובה.
המקום אלגנטי להפליא, אבל בלי פלצנות בתפאורה ובצוות.
השירות היה מופתי, ואפילו חביב.
יש בהחלט הרגשה מנהטנית, אבל בקטע טוב.
נדגמו:
לחם וחמאה טובים. הלחם היה מחומם בעליל, אך עשה את העבודה.
סלט תפו"א ופלמידה- נחמד.
מרק עגבניות עם חציל שרוף ויוגורט- מרק סביר. חציל או יוגורט לא הורגשו.
בגדול, אלו מנות ראשונות של לצאת ידי חובה.
המבורגר עם ברי- קטן וטעים. תמורה נאה ל 68 בעסקית.
צלע חזיר עם מנצ'גו בבייקון+ אגסים צלויים ופירה (96 שקלים)- החבר סיכם זאת במילה אחת: חזיר.
אין הרמוניה, אין טעם עשיר, אין שחיתות עילאית. קשה, קשה.
הבייקון היה חיוור והמנצ'גו היה יכול להיות כל גבינה אחרת.
המנה מפסידה בנוקאאוט לחזיר המפורק של המנזר, ובמחיר כפול.
נקודת אור: האגסים היו טעימים.
לקינוח קיבלנו שני מקרונים מאוד מוצלחים. זה לא היה יום של סנט הונורה.
החבר היה שבע, ואני, שפוט של לימונים, הזמנתי לימונשלי.
הלימונשלי...היה תענוג אמיתי. מנה נדיבה של לימוניות חלומית עם עוגיות סבלה. קינוח אדיר. תודו שהופתעתם.
מה למדנו?
מסיבות מובנות, הרבה סועדים בארץ מתלהבים מבשר חזיר, ומומלץ לקחת את המלצותיהם עם גרגר מלח.
ההוטל הוא מקום מצויין לשאוף אוויר לא לבנטיני.
כנראה שאחזור לדגום שוב את הלימונשלי וקינוחים נוספים.