ביקור שני שלנו במקום. הפעם הראשונה היתה בערב. הפעם לשבת בצהרים, לרגל יום הולדת של אמא שלי, שבשנים האחרונות החלטנו שבמקום לשבור את הראש  איזה "שמונץ" לא מוצלח לקנות לה, ניקח אותה למסעדה.

 

היופי של המסעדה הרבה יותר בולט בערב מאשר בצהרים, כך שלמי שרוצה לקבל את מלוא החוייה הייתי ממליץ להגיע בערב.

 

הזמנו מנת לחם, שתי מנות ראשונות, עיקרית וקינוח והתחלקנו בהכל, כדי שאמא שלי תוכל להתנסות בכמה שיותר דברים שחלקם היו לה חדשים לחלוטין. לקטנה הזמנו מנה של פסטה עם ראגו בשר.

 

 הלחם: פוקאצ'ה עגולה חמה וטעימה בליווי זיתים, חציל קלוי וצ'רשי בשמנת חמוצה. כמו שכתבתי בפעם הראשונה - מנת לחם חביבה, אבל במחיר מוגזם לחלוטין של 26!  שקלים)

 

 המנה הסגולה: כ-8 טבעות של קלמרי סגול עשוי על הפלנצ‘ה יחד עם ירקות סלוקים (סלק, בצל) ורוטב שמנת-חזרת. מנה טעימה, אבל הייתי שמח אם היו מוספים עוד 3-4 טבעות קלמארי. הכמות שהוגשה נראתה לי קטנה ביחס למכלול.

 

סלט של בייבי קלמארי עם שעועית לבנה ענקית (למיטב ידיעתי שעועית בובס) עגבניות שרי צלויות. לפי התפריט היה שם גם צ‘וריסו שלא זכור לי ועוד כמה מרכיבים. זו היתה המנה המנצחת של הארוחה. מעט חמצמץ. טעים טעים טעים.

 

 לעיקרית חשבנו ללכת על בטוח, עם מנת הפורקטה חזיר שזכרנו לטובה מארוחת הערב. לא שאלנו אבל לדעתנו או ששינו את המנה או שהביצוע שלה היה פחות טוב. היא עדין היתה מוצלחת אבל פחות מאיך שזכרנו. מה שבעיקר בלט לטובה בגירסה הראשונה שאכלנו היה עשבי תיבוי שהוסיף אלמנט של "אבקתיות" למנה, והניגוד בין האבקתיות הזו לבין השומניות של הבשר "עשתה" את המנה בפעם הקודמת. הפעם האבקתיות הזו היתה חסרה, או לא מורגשת, ולכן המכלול היה פחות מוצלח. אבל עדין הבשר היה מושחת ברמה כולסטרולית והתפוחי אדמה היו תוספת הולמת למנה הזו.

 

 לקטנה כאמור מפלדיני עם ראגו בבישול ארוך. הבשר היה מוצלח מאד, אם כי הייתי מעדיף אותו מעט יותר מתקתק. הפסטה מוצלחת. הקטנה אכלה די הרבה מהפסטה (קצת פחות מהבשר שאמנם היה רך כחמאה אבל בכל ה"סיביות" המובנית שלו היתה יותר ממה שהיא רגילה בדרך כלל). אנחנו בכל מקרה חיסלנו את הבשר שהיא השאירה.

 

 קינוח: ברד פודינג ברולה (הכוונה לקרם של הברולה בלי הקירמול) עם גלידה למעלה שקצת חששתי שתרטיב אותו יותר מדי אבל היא דוקא היתה בסדר. הוגש בסיר קטן ומה שאהבתי במיוחד זה שבשוליים של הסיר הפודינג קיבל פריכות כיפית בעוד שבאמצע הלחם והקרם של הברולה שהוסיפו מרקמים שונים... לי זה היה קינוח ממש מוצלח, הייתי שמח לחסל סיר כזה לבד כל יום. הרבה יותר מוצלח מהברד פודינג שהזמנו בזמנו בגוז' ודניאל ולא כל כך אהבנו אותו. כאן זה היה ממש ממש תענוג.

 

 צ'ופר שקיבלו מהמלצר - סלט פירות מרענן עם סורבה הדרים חמצמץ. לא קינוח שהייתי מזמין בעצמי כי זה קצת בנאלי מדי בשביל קינוח במסעדה אבל סך הכל היה מרענן וכיפי.

השירות. התחיל צולע לגמרי, עם יין שחיכינו לו יותר מדי זמן ובסוף הגיע אחרי שכבר הגיעה הראשונה, לחם שגם כן הגיע יחד עם הראשונה ולא לפני יחד עם היין, מנות ראשונות שהגיעו מהר מדי, עיקרית שביקשנו לא לעשות פייר וכשכבר ביקשנו אמרו כן, זה בדיוק עכשיו בהכנה, ומלצר שלא כל כך הצלחתי לפענח אותו. לא משהו שקלקל לנו את הארוחה, אבל דברים שכן מסעדה ברמה הזו צריכה להקפיד עליהם יותר.

 

המחיר. יחד עם שתי כוסות יין עלתה לנו כל הכבודה הזו 540 שקלים. ההתחלות והפסטה - 70 שקלים. הפורקטה 82. סך הכל למעט התימחור של הלחם המחירים במסעדה הזו לא חורגים ממה שמקובל כיום בתל אביב, ואפשר לאכול שם ארוחה סבירה מאד בלי לפשוט את העור.

 

שורה תחתונה. המטבח בקלארו עובד טוב. היינו שם כבר פעמיים, ובשתי הארוחות לא נתקלתי באף מנה שלא אהבתי או שהיתה לה נפילה רצינית בביצוע. כמובן יש טובות יותר, טובות פחות, ויש גם טעם אישי, אבל רשמנו לזכותם עבודת מטבח מתוקתקת ללא רבב בשני הביקורים. 

 

חשוב להזכיר, כמו בפעם הקודמת, שהמסעדה לא מכוונת לגבהים קולינאריים ולא מנסה להפתיע עם מנות סופר יצירתיות או המצאות שלא נראו במחוזותינו. למי שלא מחפש את זה - קלארו בהחלט מספקת את הסחורה, ומספקת אותה היטב.