ארוחה ב per se, לא פחות מ-350$ לאדם, היא לא משהו שהתקציב שלנו מאפשר, אבל במקביל לארוחות במסעדה הם מקיימים ארוחות בסלון שבכניסה למסעדה, מה שמאפשר גם למעוטי יכולת כמונו להתנסות.

חשוב לציין שהסלון פתוח רק בשעות בהן המסעדה פועלת, וזה אומר שברוב ימי השבוע הוא פתוח רק מחמש וחצי ואילך ולא בצהרים. שימו לב.
 

המסעדה ממוקמת בסוג של קניון לעשירים בקולומבוס סירקל. חייבים ז'קט, משהו שאני בחיים לא אבין. הלבוש שלי בלי ז'קט לא פחות אלגנטי מכמה ז'קטים שאנשים אילתרו שם. לעומת זאת הז'קט שקיבלתי מהם לא היה במידה, שזה די מגוחך. אני מבין בקשה להגיע מכובד. אפילו מחוייט. אבל ז'קט? נו שוין.

בשני בערב הכי קל להשיג מקום בסלון, כי זה היום החלש של השבוע. הושבנו בספה מול חלון שצפה על ניו יורק. מבט מלמעלה על הסנטרל פארק. אין תלונות על הנוף.

תפריט היינות מוגש על אייפד. אנשים מקטרים על 45 שקל לכוס יין בארץ. הכוס הזולה בתפריט תומחרה באיזור העשרים  דולר. תעשו את החשבון.

שתי כוסות יין שהובאו לנו לטעימה לא היו בכיוון בכלל. בלית ברירה בחרנו ברע במיעוטו והתבאסנו על 90 שקל כפול שנים, שיכלו לממן בקבוק טוב שלם בארץ.
מהתפריט של הסלון בחרנו שתי מנות. המלצרית הבהירה שמדובר במנות טעימה קטנות. אמרנו נתחיל בזה נראה הלאה.
 
לפתיחה קיבלנו פחזניה קטנה ממולאת בקרם גבינתי.כלשהו וטוייל ממולא בסלמון וקרם פרש. שני ביסים מאד מוצלחים.

אחר כך הגיעה סלסלת לחמים. מיני בגט. ממש אהבתי.  לחם שאור עגלגל, קצת דחוס מדי לטעמנו. גירסה פר-סאית של פרעצל - נחמד, אבל לא מעבר. היה שם עוד סוג של לחם מחיטה מלאה, גם כן סבבה. סלסלת לחם מכובדת לכל הדיעות. הייתי.שמח לקבל כמותה בכל ארוחת בוקר. אבל למה הלחם קר??? לא אמרנו שלחם מגישים חם?

לאחר מכן הגיעו שתי המנות, ששלא כמנהגי בדרך כלל אעתיק מילה במילה מהתפריט: 

 
בשתי המנות חומר הגלם טופל היטב: הדג היה עשוי נפלא, וגם הבשר של הכבש. עם זאת, המנות היו קטנות עד כדי גיחוך. אני האחרון שמתלונן בדרך כלל על גודל של מנות, אבל לקבל דוגמיות כאלה שמופיעות בתפריט תחת הסקציה של מנות עיקריות, ולא ראשונות, זה כבר too much. 
 
כמו שאפשר לראות בתפריט, לכל מנה יש רשימת מכולת מכובדת של מרכיבים, ואפשר לראות את זה גם בתמונה. יכול להיות שהם תורמים לאיזה טוויסט מוצלח, אבל היות ואנחנו גם חולקים במנות וכל אחד מאיתנו זכה בדיוק לביס אחד מכל מנה שיש עליו את כל המרכיבים - אני לא יכול אפילו לכתוב איזה משהו משמעותי מעבר לחומר הגלם שהורגש כאיכותי. 
 
התפתינו להזמין גם קינוח, שהיה גירסה משודרגת של after 8, שוקולד המנטה המפורסם. על פי התיאור היה לי התחושה שמדובר בקינוח שמורכב מכמה חלקים. הוזכר השוקולד מנטה. הוזכר פרפה כלשהו. וכן הלאה. בפועל - הגיע על צלחת ענקית ריבוע קטן ובו כל המרכיבים ביחד. החיבור לא היה כל כך מוצלח, וגם מהקינוח הזה נחלנו אכזבה.
 
יחד עם הקינוח הגיעה צלוחית של טראפלס שקדים. שכה אחיה, אבל הטראפלס האלה היו מוצלחים יותר מהקינוח. לפחות לא הוגשו שני טראפלס אלא מספר מכובד שאיפשר להרגיש את הטעם. על יתר המנות, צר לי, אבל אני לא יכול לכתוב התרשמות מעבר למה שכתבתי.
 
בוטום ליין, אם שיחק לכם המזל באטלנטיק סיטי ויש לכם 350 דולאר לאדם לא כולל יין לשרוף על ארוחת הטעימות המלאה, יכול להיות שתצאו משם מאושרים. על הסלון, אני הייתי מוותר. דוגמיות ב-40$ שבתפריט ומפיעות עם 10 מרכיבים ובפועל בקושי אפשר לקבל את ההתרשמות מהטעם שהם מעניקים לחומר הגלם - לא שווים את הביקור שם.