מפריד מדיווח הסופ"ש, תקציר המנהלים מאוד הולם קודם כל את הציפיות הלא גבוהות במיוחד וגם את ביקורתו הדי מדוייקת עושה רושם, של ש. כהן בהארץ לפני כמה שבועות - מקום נעים מאוד ונחמד עם שירות טוב וחברותי ממיטב הנוער שיש לחיפה להציע (ויש ברוך השם), האוכל די בינוני ולא חזק במיוחד, אין צורך לזרוק לחלל האוויר את המונח המוזל והמבוזה הזה שיש בארץ, מסעדת שף, כי זו לא, לטעמי זו עשתה רושם של איטלקייה משפחתית נעימה במסווה יוקרתי, עם אוכל חביב, סביל ואכיל ולא הרבה יותר, אולי יש במטבח ידיים צעירות יחסית שמוציאות אוכל די חובבני, שחסר מימדים משמעותיים של עומק, ידע, התנסות ויצירתיות, ככה לפחות לי זה הרגיש (ולא צריך להפריח שמות כמו מר קווינטנר או ווטאבר, העולם רווי ב"שפים יועצים" חסרי משמעות לדיון על מה שבאמת יוצא מהמטבח). 

 

אכלנו - 

פוקאצ'ה, בהחלט נעימה וטובה לסוגה, לא חוויית רפאל, אבל בתור "מנחת הבית" לצד שמן זית בינוני, חמאה סבירה וטפנד זיתים שחורים שהיה בדיוק מה שאמור היה להיות, בהחלט נחמד.

לזניה - לקחתי כי ש. כהן באופן יחסי, המליץ  היא הייתה כמו כל המנות, נדיבה בגודלה, אבל קצת "דייסתית", ניכר שחוממה עם ההזמנה, אין לי בעייה כמובן, זה סוג המנות שחי טוב כך, אבל הייתה מלכתחילה תחושה של בישול יתר וסה"כ חומרי גלם לא מעניינים במיוחד - רוטב נחמד שבהחלט צומצם היטב, אבל זו לא בשורה מיוחדת, הבשר בסדר, הגבינות לא מעבירות רושם בלתי רגיל שם, וזה מתייחס לכל גבינה שהופיעה בארוחה, מין מכנה משותף רחב בטעמים, שלא ירשים יותר מידי מי שיחפש שם, "משהו מיוחד" או איזה פרמטר אקסטרא. מחיר המנה כ 64 ש"ח לזיכרוני. 

 

רביולי ארטישוק ירושלמי - שוב מנה ענקית, היה סה"כ טעים ונחמד, אבל גס יחסית, מין קופי פייסט של מנות פסטה נניח שפגשתי במקום האיטלקי המדובר ההוא מהשרון ששמו פרח (ננה?) וגם שם "פמילי סטייל" כהלכתו אבל שום דבר מיוחד מידי לספר עליו. 70 וקצת ש"ח ? 

 

קרפצ'יו בקר - לא רע, בסדר, לא טעמתי יותר מידי, כ 50 ש"ח ? הרבה כסף בארץ למעט מאוד בשר. 

 

פיצת פירות ים - גם הפיצות לטעמי, למרות התלהבות כללית יחסית, אין בהן בשורה מיוחדת, אני חושב שגם בצק דק אפשר לעשות בצורה יותר מעניינת ומוצלחת ולטעמי גם שם, היד מעט חובבנית וזה לא בצק דק שאזכור ואנצור. הבעייה היותר גדולה היא אנמיות מסויימת בטעמים ובתוספות, פירות ים מהשקיות בסדר, אין בעיה, אבל לא נוח לי עם 3 שרימפסים בערך, שחותכים לחצאים ומבשלים ועוד אולי טיובת קלמארי במקרה הטוב, שחותכים לכמה פיסות, אין פה שום מפגש מעניין עם פירות ים, אלא משהו קמצני יחסית, על פיצה אגב די גדולה למחוזותינו. שום בשורה בטעמים, בגבינות, קצת פלפל קלוי וחסר עומק גם הוא, אמנם מביאים מין תערובות תבלינים יבשים לפזר, אבל זה לא מספיק מעניין וטוב לטעמי. 

 

פיצה פפרוני - שוב, יחסית מעט פפרוני וכן, גם טעם כללי ו"עומק" חסרים. שתי הפיצות באיזור 64 ש"ח. 

 

הקינוחים ענקיים גם כן -

מין מסקרפונה עם תותים - המקום היחיד שמצאתי ממש זרעוני וניל כמו שצריך, אבל "קרם" המסקרפונה היה גס מאוד ולא ממש מקצועי, מרנג לא אוהב, היה מרנגי, התותים עוד בסדר לשלהי השלהים של העונה, 40 ומשהו ש"ח די כבדים למנה די כבדה ולא מדהימה במיוחד.

אנחנו לקחנו את "הקסטה", מנה מתוקה בטירוף כמו שלא יצא לי לנסות כבר מזמן, העוגיות עוד סבירות, אבל כל השאר גס יחסית ומתוק מידי, רוטב הטופי, גלידת הלוטוס, נו באמת, היו עוד כמה מרכיבים לדעתי, 48 ש"ח שבהחלט הצטערנו עליהם, המון כוונות טובות, המון מכל דבר, הכיוון ממש לא לטעמי, למרות ששוב, המכנה הרחב בחיפה ובארץ, עף על דברים כאלו.

 

הייתה גם שלישיית גלידות ואפוגטו עם שני כדורי וניל אימתניים, התפריט והמלצריות טרחו להזכיר מספר פעמים את עניין הייצור העצמי ועד כמה הגלידה מוצלחת - אז זהו, שהיא לא ממש, הצבעים לכאורה נכונים ומעשה לגמרי לא נכונים וניכר שהתערובות אינן מוכנות מסקרצ', גם החדרת הטעמים לא מעניינת ולא משמעותית, אולי גם לא בדיוק קיימת, ככה שגם שם, הסוכר מורגש בולט.

 

ישמע מוזר אבל החווייה הכללית נעימה וחיובית, אפילו לכיוון מאוד, מוזר, נכון, גם לי לא קורה הרבה, אולי גם בגלל שהחברה הייתה חברים אהובים, אבל בעיקר בגלל שני הפרמטרים הראשונים שהזכרתי בהתחלה. אין לי ספק שמבחינת האוכל, לא נמהר לחזור ולהתמיד בביקורים שם. המנות סופר נדיבות, הכל סביל, התמחור לא נורא, אבל הניסיון למכנה משותף רחב והתחנפות למה שאנחנו דווקא לא אוהבים ומעריכים במסעדות כ"טעם רחב", יגרום להמשיך ולחפש "חוויות ספציפיות"  עם יד טובה ומעניינת יותר במטבח, כשנרצה אם כבר לאכול בחוץ.