במסגרת הזמן הפנוי הרב שיש לי בימים אלה הספקתי לקפוץ ל-2 המסעדות ההודיות החדשות שצצו בשבועות האחרונים בתל אביב: מא פאו (Ma Pau) המסעדה המשפחתית החדשה בנחלת בנימין, וקפטן קארי, הדוכן ההודי של רושפלד בשרונה מרקט. בשתיהן הספקתי להיות פעמיים.
אחרי שנים של קיפאון יש סוף סוף תחייה וחידוש במקומות אוכל הודיים בתל אביב (גם מקום בשם דוסה בר של אוכל רחוב טבעוני מדרום הודו נפתח לאחרונה על חורבות בועזו).
קפטן קארי (Captain Curry) - דוכן האוכל ההודי של רושפלד:
הדוכן הוא קטן. בעצם כל החלל מוקדש למטבח ויש דלפק הזמנות אליו ניגשים, מזמינים ומשלמים, ואז ממתינים למנות. העניין בסה"כ מתקתק ביעילות. אין מקומות ישיבה צמודים לדוכן, ולכן נאלצים לקחת את המגשים ולשבת באחד המקומות שבצד. בפעמיים שאני הייתי, בצהריים, לא הייתה בעיה למצוא מקום פנוי. אבל בכל מקרה אין כאן חוויית ישיבה כיפית. מזמינים - יושבים - אוכלים - הולכים.
הדוכן הוא קטן. בעצם כל החלל מוקדש למטבח ויש דלפק הזמנות אליו ניגשים, מזמינים ומשלמים, ואז ממתינים למנות. העניין בסה"כ מתקתק ביעילות. אין מקומות ישיבה צמודים לדוכן, ולכן נאלצים לקחת את המגשים ולשבת באחד המקומות שבצד. בפעמיים שאני הייתי, בצהריים, לא הייתה בעיה למצוא מקום פנוי. אבל בכל מקרה אין כאן חוויית ישיבה כיפית. מזמינים - יושבים - אוכלים - הולכים.
בשני הביקורים שלי הלכתי אך ורק על מנות גדולות.
בביקור הראשון הזמנתי את המנה החריפה ביותר: בקר ראג'ה מון (בשר בקר מפורק), חלמון חופש, ופלפלי צ'ילי. 56 ש"ח. היא מוגשת עם דיסקית מטוגנת דקה ופריכה מקמח חומוס. במנה היה גם דאל שחור, הרבה כוסברה, מעט יוגורט ואורז לבן. הייתה גם נוכחות קראנצ'ית מצוינת בדמות של בצל מטוגן בבלילת קמח חומוס וחטיפי חומוס מטוגנים. מנה מעולה בעיניי. עם חריפות מעולה וממכרת, עומק ועושר של טעמים ומרקמים. תענוג. המנה גם בהחלט השביעה, אם כי לא באתי מאד רעב. התמחור גבוה ביחס לאוכל רחוב, אבל ברור שיש כאן תוספת מחיר בגלל שזה בשרונה מרקט ובגלל שזה רושפלד. לטעמי זה כן שווה את הכסף, אבל אני יכול לקבל גם דעה הפוכה...
בביקור השני הזמנתי עוף טנדורי או כמו שזה כתוב בתפריט: "עוף טנדורי רך - הקלאסיקה ההודית המפורסמת מכולן". 54 ש"ח. הקערה הכילה 2 שיפודים של נתחי עוף בצבע אדום עז (מתערובת הקארי האדום שרקח רושפלד), מעט שמנת חמוצה, אורז לבן, חטיפי חומוס מטוגנים, בצל סגול קצוץ דק, כוסברה ומעט רוטב מסאלה אדום. גם זו מנה טובה מאד בז'אנר. עוף פיקנטי ששמר על עסיסיות והיה עשיר בטעמים, ושאר מרכיבים שמשתלבים היטב ומשלימים אותו.
בקיצור, מ-2 המנות שטעמתי בדוכן נהניתי מאד. שתיהן כאמור לא זולות, אבל עשירות, עזות טעם, ובעלות עומק וטקסטורות. סוף סוף יש כאן מנות הודיות בועטות, עזות, לא מעודנות ולא מתחנפות. גם אם זה לא הודי אותנטי (וסביר להניח שזו יותר אינטרפרטציה אישית של רושפלד לטעמים הודיים) זה פשוט טעים מאד.
מא פאו - Ma Pau:
מסעדה משפחתית שנפתחה לפני כמה שבועות צמוד למזללה בנחלת בנימין ע"י 3 אחים יוצאי מומבאי. הם מגישים אוכל של הבית, אוכל רחוב ואוכל ביתי מאזור מומבאי (החוף המערבי במרכז הודו). חלק גדול מחלל המסעדה הפשוט למדי והנעים הוא הבר. אני ישבתי על הבר בצידו הימני שקרוב למטבח הפתוח. בשתי הפעמים היה פיצוץ אוכלוסין. ממש כמו רחוב ראשי במומבאי... גם מלא סועדים שגדשו כל מקום ישיבה פנוי וגם קהל של ממתינים למנות טייק-אוויי. (עדיין לא הייתה מערכת הזמנות טלפוניות או משלוחים).
מסעדה משפחתית שנפתחה לפני כמה שבועות צמוד למזללה בנחלת בנימין ע"י 3 אחים יוצאי מומבאי. הם מגישים אוכל של הבית, אוכל רחוב ואוכל ביתי מאזור מומבאי (החוף המערבי במרכז הודו). חלק גדול מחלל המסעדה הפשוט למדי והנעים הוא הבר. אני ישבתי על הבר בצידו הימני שקרוב למטבח הפתוח. בשתי הפעמים היה פיצוץ אוכלוסין. ממש כמו רחוב ראשי במומבאי... גם מלא סועדים שגדשו כל מקום ישיבה פנוי וגם קהל של ממתינים למנות טייק-אוויי. (עדיין לא הייתה מערכת הזמנות טלפוניות או משלוחים).
האוכל עצמו לא יקר ועשוי בסה"כ היטב. כולו טרי ובעבודת יד. אין כאן פיצוץ של טעמים כמו אצל רושפלד, אלא מנות הרבה יותר עדינות.
המנות שטעמתי בפעמיים שהייתי:
לחמניית פאו במילוי בהאג'י: נזיד כרוב לבן ובצל מתובל. 18 ש"ח. מנה פשוטה וטעימה. מתובלת בעדינות. הלחמנייה בהחלט חביבה וקלילה. 3-4 ביסים טעימים ונחמדים.
בטטה ווד'ה: תפוחי אדמה קריספיים מטוגנים בציפוי קמח חומוס עם זרעי חרדל וכוסברה (25 ש"ח). עוד' מנה חביבה וטעימה. גם היא מתובלת די בעדינות. ראויה לציון העובדה שהמנה המטוגנת הייתה ממש לא שמנונית, ועודפי השמן נספגו בצורה מיטבית.
כחלק מעסקית קיבלתי על חשבון הבית גם פקורה: ירקות מטוגנים בציפוי קמח חומוס. טעים וכיפי. ושוב - אחלה טיגון עם ספיגה מוחלטת של השמן. שאפו. לצד המטוגנים הללו מקבלים גם מספר מטבלים טובים, מהם אהבתי במיוחד את הירוק החריף והרענן (הרבה צ'ילי ירוק וכוסברה טחונים).
פאלאק פניר: ריבועי גבינת פניר בתרד (35 שקלים). המנה הוגשה לצד צ'אפאטי (אפשר גם עם אורז) והיה נחמד לטבול את הצ'אפאטי ברוטב המאד ירוק. הגבינה הייתה עדינה, טעימה ובמרקם טוב (לא רכה מדי). בגדול המנה כן הייתה טעימה אבל הייתה מעט אנמית. חסר לי כאן עוקץ. ולמרות זאת זו כן מנה מהנה וקלילה ומורגש שהיא עשויה ממרכיבים טריים.
פראטה חימה: מאפה בצק דק מסורתי ממולא בתבשיל חימה - בשר עוף טחון ואפונה ירוקה. 28 ש"ח. מאפה עגול ודק למדי שבין 2 שכבותיו יש שכבת מילוי דקה של העוף הטחון והאפונה. לצד המנה הגיע מטבל יוגורט סמיך למדי, טעים ומרענן שדאג ללחלח את כל העסק. המילוי הפעם היה מעט יותר מתובל ופחות עדין מהמנות האחרות שניסיתי. סה"כ טעים.
נכון לעכשיו, החלק הפחות טוב במסעדה הוא השירות. למרות הרצון הטוב והחביבות של המנהלים והעובדים, השירות לוקה בחסר ודי איטי. אני מניח שחלק מזה נובע מתקלות טבעיות של תקופת הרצה, שנובעות מחוסר מקצועיות של חלק מהעובדים והצורך ללמוד ולתקן תוך כדי תנועה. מה שבטוח זה שעד שלא יסדירו אפשרות להזמין מקום טלפונית וידאגו לשירות משלוחים מסודר, כנראה שנגזר על המקום להיות בכאוס יחסי. לוקח יותר מדי זמן לקבל תפריטים ולהזמין, וגם הגעת המנות יכולה לקחת יותר מדי זמן (בביקורי השני המתנתי למנה הראשונה מעל 20 דקות). בקיצור מי שממהר בצהריים עדיף שלא יגיע כרגע ויחכה לשעות פחות עמוסות.
החלק הטוב במסעדה הוא האוכל והתמחור שלו. אין כאן בשורות קולינריות. יש אוכל הודי מסורתי ופשוט שמבוצע היטב ועשוי ממרכיבים טריים ורעננים ובעבודת יד. נכון שאישית אני מעדיף מנות מתובלות הרבה יותר, עם יותר "חוצפה", פיקנטיות ועזות טעמים, אבל למרות העדינות היחסית כל מה שאכלתי היה טעים ונעים.
החלק הטוב במסעדה הוא האוכל והתמחור שלו. אין כאן בשורות קולינריות. יש אוכל הודי מסורתי ופשוט שמבוצע היטב ועשוי ממרכיבים טריים ורעננים ובעבודת יד. נכון שאישית אני מעדיף מנות מתובלות הרבה יותר, עם יותר "חוצפה", פיקנטיות ועזות טעמים, אבל למרות העדינות היחסית כל מה שאכלתי היה טעים ונעים.
דבר אחד בטוח: קפטן קארי ומא פאו, הן שתי מסעדות שמשדרגות משמעותית את הקטגוריה של מסעדות הודיות בעיר, ומהוות תוספת רעננה ומבורכת לסצנת האוכל ההודי המתפתחת (סוף סוף) בתל אביב.
לפרטים המלאים ושלל תמונות:
