פורום ביקורת מסעדות
נושא: שני היורו סנט שלי  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 13/06/2016 | 01:33
4
244
אני חסידה של שוטטות. לדעתי כך מגיעים לא פעם למקומות הכי מרתקים ומעניינים ובעיקר מפתיעים. בלונדון למשל, אם זה לאתר היסטורי שלא כתוב במדריכי המטיילים ממש ליד בורו מרקט (יש שם קבר אחים, או אחיות, יותר נכון, של פרוצות ונשים אלמוניות מימי הביניים ועד 1850 שלא הסכימו לקבור בשום מקום, והחביאו את גופותיהן שם), או לשוקולייטר קשיש משעשע חובב מוטאון, או פעם אחת אפילו ישר לתוך אתר צילומים פעיל של סדרת הקאלט "דוקטור הו". למען האמת, מעולם לא הכנתי מסלול יומי מסודר לעצמי בטרם היציאה מהארץ לאף אחת מנסיעותיי (תכלס, גם יצא לי לנסוע לארץ בהחלטה של יום מראש בלי לדעת עליה כלום). לפעמים אני מתחילה את היום עם רעיון כללי ומגיעה למקום אחר לגמרי. זה כיף. 
 
שנית, אני מניחה שאצלכם זה אחרת, אבל כמי שלא ישנה במלונות לא קשה לי למצוא המלצות ממקומיים - באירופה ישנתי אצל מקומיים, ובקוריאה/טייוואן בהוסטלים לתרמילאים שבהם פשוט שואלים את הצוות המקומי (אני הולכת על אכסניות קטנות כך שבהן השירות המקומי הוא חשוב וקיים). ובכל מקרה, גיליתי שלומדים המון מהיכרות עם מקומיים, ומכיוון שהנסיעות שלי לרוב ארוכות משל האדם הממוצע אני מחפשת הזדמנויות לפגוש מקומיים ולטייל פה ושם איתם - כך מגיעים למסעדות עממיות מעולות ונסתרות, ומקבלים המון מידע וזווית אחרת על התרבות שלא מוצאים בשום ספר. 
 
וכן, פיצה זה לא המאכל הלאומי של גרמניה. אבל יש פיצריות מעולות בברלין - נחתתי על אחת בשוטטות מקרית (: 
אז גם זה טוב. לא חייבים לאכול כל יום רק את המטבח הלאומי. גם לאכול מה שהמקומיים אוכלים כשזה לא בהכרח לגמרי שלהם יכול להיות גם סוג של חלק מהתרבות. כבר אמרו מארחיי הבריטים שהמנה הלאומית של אנגליה היא לגמרי הקארי ההודי...