מגזינו נפתחה במיקום די מוזר, בצומת הרחובות מנחם בגין והרכבת בתל אביב, היכן שמתבצעות עבודות הרכבת הקלה. לו הייתי עובר בלי לדעת שיש שם מסעדה, לא נראה לי שהייתי שם לב. 
המסעדה גדולה ומרווחת, ומחולקת לחלל פנימי גדול וחצר. בחלל הפנימי נמצא המטבח הפתוח ולידו בר גדול. בצידו השני נמצאת מראה ענקית. העיצוב הוא בגווני חום-אדמה ושחור. אבל המקום מוזנח מאוד- הקירות והעמודים מתקלפים ולא צבועים. נראה כאילו השיפוצניק ברח באמצע.
למרות זאת האווירה נעימה, יש מוזיקה שהיתה בווליום סביר, מעט לפני השעה 10 בערב הווליום של המוזיקה החל לעלות. משהו באווירה כאן קליל ומרגיש כמו בר מסעדה. 

הזמנו 3 מנות: 
סלט יווני רומאי- ירקות, זיתים, פטה וזעתר (38 שקל):  הסלט כלל שלל ירקות- מלפפון, עגבניה,בצל סגול, פלפל, זיתים, גזר וקוביית גבינת פטה עם זעתר. הירקות נחתכו לחתיכות גדולות מדי, הפטה הונחה בצד במקום להיוצת מגוררת והכל הרגיש כמו אוסף ירקות סתמי. "סלט של עצלנים" קראנו לזה. 

המשכנו בפיצה, גולת הכותרת של המקום. 
פיצה- רוטב עגבניות, מוצרלה, פקורינו ואורוגולה (54 שקל): חשבתי להזמין פיצה אחת ואם היה תהיה טובה, להזמין עוד אחת. בדיעבד חסכו לי כסף.

 

הגיעה פיצה בגודל סביר, בצק דקיק, עם שוליים עבים. הבצק היה מאוד מאוד דק ובקושי הורגש, הגבינה והרוטב היו סבירים, רק היה מעט מדי גבינה, וושולי הפיצה היו קשים ובחלקם גם שרופים.  פיצה סתמית, משעממת, אני מתאמץ לא לכתוב גרועה. 

כל פעם אני אומר לעצמי אולי הפעם אני אוכל פיצה טובה, וכל פעם מתאכזב מחדש. עוד פיצה שמצטרפת למצב הכללי הקטסטרופלי של פיצות תל אביב, (למעט כמה יוצאי דופן בודדים)

 

מנה נוספת היתה קזרצ'יה קרבונרה (48 שקל) המנה היותר טובה מאלה שהזמנו,  לדברי המלצרית הפסטה יבשה, אבל היא היתה מוצלחת, הרוטב היה קצת עדין מדי אבל בסך הכל מנה חביבה. 

לגבי קינוחים-  ויתרתי. המבחר אומנם גדול ומסקרן, ביניהם היה פאי לימון, קראק פאי, כמה סוגים של עוגות שוקולד ועוד, אבל נמאס  לי לשלם מחיר מופרך של 40 שקל לפרוסת עוגה קטנה. נסתדר גם בלי זה, תודה. 

שורה תחתונה: כמקום בילוי, כשהאוכל בא ללוות בילוי, אלכוהול וכולי- מגזינו אפשרית. אבל כמסעדה- היא מאכזבת.