יש לנו מסורת ארוכה של "ארוחה ראשונה לא מוצלחת בארץ היעד" שקיווינו לשבור בעזרת Peder Oxe, שנמצאת שלוש דקות מלב הסטרוגט (לא רחוק מהחנות של לגו).

מדובר במסעדה ידועה, שפועלת ברצף כבר למעלה מארבעים שנה. רק כשירדנו למרתף, לחפש את השירותים, קלטנו כמה המקום ענקי. כמה וכמה חללים שכל אחד מהם קצת שונה באופי שלו. בצהרים רובם היו ריקים, ווהיה קצת ספוקי לעבור את כל החללים הריקים האלה. אני רוצה לקוות בשבילם שבערב התפוסה יותר מלאה.

המקום מציע לצהרים בחירה בין מבחר של כריכים פתוחים (סמורברוד) לבין מנות מהתפריט. אנחנו ניסינו לשלב בין השנים ובחרנו שני כריכים, שנראו לנו מעניינים, פלוס שתי מנות מתפריט הראשונות. לקטנה הזמנו מנת המבוגרגר.

 

נתחיל מההמבורגר . בתפריט הוא מופיע במסגרת גדולה כמו איזה ספינת דגל (ויקינגית) של המקום. את המוקשים שהופיעו איתו בתפריט (קישואים ועגבניות בתנור וכו') ביקשנו להוריד, כי ידענו שהם לא יתקבלו בהבנה אצל קהל היעד.

ההמבורגר עצמו לא עבר את מבחן הקציצה. הוא לא היה אסון טבע, סתם תערובת לא מלהיבה שאפשר לצלוח, אבל בלי יותר מדי התלהבות. על הלחמניה הפריכה, שהיתה החלק הטוב של המנה, מרחו איזה סוג של רוטב חרדלי דיז'וני שהיה די מוזר, ובמקום להשלים את ההמבורגר די הפריע לו.

בסופו של דבר הקטנה "עשתה טובה" ואכלה חלק מההמבורגר אחרי שהוצאנו לה אותו מהלחמניה, אבל הסכמנו איתה שזו מנה לא מוצלחת.

 

הלאה. כריכים.

ניסיון ראשון שלנו עם הכריכים האלה. בשניהם לא אהבנו את ה"בסיס". לחם שיפון כהה שאני מכיר עוד מילדות, כי אצל אמא שלי, שהיא ילידת איזור שנחשב הולנדי, הלחם הזה נחשב להיט ואין נסיעה למרכז אירופה שאנחנו לא מביאים לה מישלוחה מהלחם. מבחינתי, ותגידו שאני חסר תרבות, הלחם הזה, עם מרקם שעושה לי אסוציאציה ל-MDF של איקאה, הוא לא מספיק טוב בשביל להחמיא למילוי, שזה בעיניי הדבר הכי חשוב בלחם של כריך. במקום לחבק את המילוי ולשדרג אותו הוא יושב לו שם למטה, מנותק מכל ההתרחשות. מתנצל בפני העם הדני אבל לחם שיפון כבסיס לסמורברוד – ביג נו נו.

מבחינת ה"תוכן". על הכריך הראשון היה טרטר קומפלט , עם חלמון ביצה ובצל קצוץ וצלפים. הוא היה המוצלח מבין השנים, וכנראה גם המנה הטובה בארוחה, כי סך הכל הטרטר עצמו היה טעים. הלחם נח לו מתחת, לא קשור לכלום. כבר היה עדיף לקבל את הטרטר עם טוסטונים בצד.

השני היה כריך של קציצות דגים חמות שנחו על עלה חסה שהסתיר את הלחם המיותר למטה. הוגש עם שמיר ולימון ורוטב בצד. חביב אבל לא מעבר.

מהראשונות בחרתי ב מנה קרה של נתחי סלמון . לצידם גבינה (מהאי פונן, למי שמתעקש) ועליה ריבוע של מלפפון. הסלמון עצמו – עשר. חומר גלם איכותי שכיכב במנה שלא היה בה שום דבר מעבר לזה. אה, כן, היה גם מה שבתפריט כונה קריספי סקין, אבל היה כל כך קשה ופוחלצי שפחדתי לשבור שן בגללו כבר על היום הראשון. ב MKR מפמפמים בלי סוף על הקריספי סקין. לא נראה לי שמה שהוגש לי זה הדבר שאליו הם סוגדים.

האישה הזמינה מרק כרובית . ה"אי" שרואים באמצע זה שרימפס וצ'יפס בטטה. המרק עצמו היה חביב. הזכיר מרק כרובית שאמא שלי מכינה לנו בחורף, אבל פה בערך זה נגמר. שום דבר מעבר.

לסיכום ,  כמו שאפשר להבין, את הנאחס של היום הראשון לא הצלחנו לשבור. אמנם כבר היו לנו ארוחות סיפתח גרועות ממנה (פאיאה מחרידה בברצלונה, למשל). כאן זה בעיקר נפל בקטגוריית הסתמי.  ארוחה שלא הותירה שום חותם. Forgettable לחלוטין.

 

לינק לאתר