היות והחבר מתארח בקרלטון התחלנו על הבר. הברמנים היו מקצועיים ושירותיים. הקוקטיילים (אחד על בסיס ג'ין והשני וריאציה על מוחיטו בצירוף ליקר קוקוס) היו חביבים אבל לא מיוחדים ולא עם טוויסט.

החבר לא נוגע בדברים מהים ותפריט האוכל לא היה לנו לעזר. ניסינו מנה אחרונה של שוקולד שהייתה עמוסה כמיטב מסורת מאיר אדוני במיליון רכיבים. הייתה מתוקה וחביבה אבל לא מדהימה. חלק מהרכיבים לא התחברו. האקלייר הקטן היה לא מוצלח וחמאת הבוטנים לא מלוחה. לא שווה לטעמי את 70 ומשהו השקלים שעלה הקינוח הזה.

 

לאחר מכן נסענו לפורט סעיד. ההמתנה לא הייתה ארוכה כפי שצפינו ומהר מאוד הושבנו על שולחן אותו חולקים עם אחרים. 

לצערי כשהגיעה המלצרית היא מחקה מהתפריט מספר מנות ששמתי עליהן עין.

 

הזמנו לחם (חלה רכה ומתוקה ולא לחם שאור כפי שרציתי ושמעתי אודותיו), כבדים, "נתחים אינטימיים של קצבים", מטיאס ולקינוח מוס שוקולד.

 

הצלי (נתחים אינטימיים וגו') היה חביב. הכבדים טעימים. המטיאס מעולה והקרם פרש עליו ישב היה מוצלח מאוד.

גולת הכותרת הייתה המוס שהיה הטעים ביותר שטעמתי מעודי. המרקם, הטעם, הדחיסות. מושלם.

 

עבורי המקום קצת היפסטרי מידי, כולל זה שבאמצע הארוחה באו לשאול אם נוכל לעבור לשולחן קטן ונמוך (שזה בעצם שני כסאות עם שרפרף קטן לפניהם) כדי שהשולחן שלנו ישמש לקבוצה שנכנסה. השבתי שלא. זה מבאס וגם אני באתי להנות.

 

החשבון, יחד עם שני קוקטיילים, שני צ'ייסרים ועוד שני צ'ייסרים OTH עמד על כמעט 400 ש"ח.

 

לא יודעת, ציפיתי ליותר.

ג'וי