על אירועי הראונד טייבלס שמעתי קצת מאוחר מדי, כך שפשוט הגענו ספונטנית למקום בשישי בערב לאחר וידוא קצר בטלפון שאכן יש תפריט צמחוני מותאם. המסעדה הייתה חצי ריקה בשלב הזה, והתיישבנו בחוץ. לאחר בריף קצר מצד המלצר הנחמד על הערב, סיפרנו לו שאנחנו מעוניינות רק במנות צמחוניות. הוא אמר שזה מוריד לנו כמה מנות שמוגשות למרכז השולחן ומשנה את הפתיח, ושאם נרצה הוא פשוט יביא עוד מאחת המנות הראשונות. הוא סיפר מעט על המנה העיקרית שמורכבת מאמרנט, לא נשמע נלהב במיוחד וסיכם אותה כמנה של "זה פשוט... דגן, אתן יודעות". זה לא נשמע מבטיח כבר משם. לצד האוכל הזמנו גם 2 כוסות מים ו-2 כוסות שרדונה של קסטל שאנחנו תמיד אוהבות לשתות. (:

ראשונה הגיעה מנה של צ'יפס יוקה על טחינת בוטנים. זו הייתה מנת נשנוש קלילה וכיפית. כמה דקות אחר-כך הגיעו 2 מנות פתיח קטנטנות של כרובית מהג'וספר עם קרם כרובית ושום ירוק. לא הגיע שום תחליף לטרטר עגל ול"פרושוטו" טלה שלא הוגשו. בהמשך הגיע גם לחם מחמצת טעים וקרקרים לצד מטבל של חמאה חומה (תמיד טעים) וטופו קינואה, שהיה לו פשוט טעם לא מלהיב של גבינת סויה.

מנת הביניים הייתה מנת קרם תפוח אדמה סגול, תפוח אדמה ממדורה, גזרים וצלפים. הגיעה מנה אחת לשתינו שהייתה לא מלהיבה במיוחד: היא הכילה פשוט ירקות שורש צלויים. כשהמלצר פינה את הצלחות שלנו התברר שאנחנו מכירים דרך חברה משותפת, והוא הבטיח לנו צ'ייסרים בהמשך.

 

 

הבחירה במנות העיקריות הייתה בין פילה בר ים, שוק טלה או פורידג' אמרנט. לאחר המתנה קצרה הגיעה המנות הצמחוניות, כמובן. האמרנט היה טחון למרקם של דייסה שהוגשה בצלחת עמוקה מעט ומעליה היה קרם של דלעת צלויה, עגבניות קונפי ומעט גרגירי אמרנט. לקחנו כל אחת ביס קטן וטעמנו. המנה הייתה נחמדה, לא מפתיעה בעליל, אבל 3 שניות אחר-כך היא הכתה בנו: חריפות קשה. לי אישית אסור לאכול חריף אז נתפסתי לא מוכנה והתחלתי להיחנק, והחברה (התימנייה) לידי שרגילה לאכול חריף נחנקה גם היא. תפסנו את כוסות המים וסיימנו אותן. מה שמוזר הוא שבשולחן הצמוד לנו ישב זוג שאת זמנם הנעימו כל הערב השפית הבוליביאנית שהתארחה ומנהל המטבח של הקופי בר, אבל אף אחד אפילו לא הסתובב לבדוק מה קורה. גם לא המלצר. כמה דקות אחר-כך הצלחנו לתפוס אותו ושאלנו אותו לגבי החריפות. הוא מצדו אמר שהוא ציין שהדלעת הצלויה מעט חריפה, מידע שמוזר שפספסתי כי אני תמיד מודאה שאין, ובהתחלה רצה להחליף רק מנה אחת. ביקשתי שיחליפו את של שתינו תוך לא מעט התנצלויות. הוא אמר שממש אין מה להתנצל וכמה דקות אחר-כך מנהל המשמרת הניח את המנות החדשות והלא-חריפות ווידא שהן לטעמנו. מה אני אגיד, לא ממש היו אופציות רלוונטיות אחרות אבל לא היה שום דבר מעניין או מפתיע במנה הזאת. בעיניי כל הרעיון של ראונד טייבלס היה להיחשף למטבחים אחרים ולטעמים שונים, אבל שתינו הסכמנו שהמנה הייתה בעיקר סתמית. אכלנו כמה ביסים ופשוט לא המשכנו. 

 

 

הקטע המוזר הוא שלמרות שהמלצר אמר שאין מה להתנצל, מהרגע שהוא החליף לנו את המנות הוא לא התקרב יותר לשולחן. למען האמת, אף אחד לא ממש חלף ליד השולחן שלנו, וכל ניסיון לבקש משהו עלה ביותר מדי נפנופים ונסיונות למשוך תשומת לב. רצינו לבקש עוד מים, רצינו להזמין עוד יין, אבל פשוט אף אחד לא הסתובב שם. תמוה. המנות עמדו על השולחן לאחר שהפסקנו לאכול משהו כמו 40 דקות. המסעדה כבר התרוקנה ונותרנו השולחן היחיד, ועדיין אף אחד לא ניגש אלינו. השעה הייתה כבר 12 בלילה והיינו שם כבר שעתיים. בסוף, ניגש אלינו אחראי המשמרת ופינה את המנות (איפה המלצר שלנו?). הוא לא שאל על הצלחות המלאות וכמה דקות אחר-כך נחתו הקינוחים על השולחן.

 

 

קיבלנו מרנג עם אננס מהגוספר עם גלידת שוקולד לבן ובזיליקום ופונדנט שוקולד עם סורבה מנדרינות, תפוז צלוי וגאנש שוקולד חריף שהוגש בצד. בשלב הזה כבר איבדתי את הסבלנות למלצר הנעלם (מי שהגיש לנו את הקינוחים נעלם תוך שנייה גם הוא ולא ענה לקריאות שלנו). סימנתי כבר בעצבנות מרחוק למנהל המשמרת שיביא חשבון. הקינוחים היו נהדרים, בעיקר הגלידה בשילוב עם המרנג, אבל עדיין היינו רעבות וגם החשבון לא הגיע. בסוף, אחרי כמה דקות טובות, ניגש אלינו המלצר שלנו שאמר שהוא נזכר שהוא הבטיח לנו צ'ייסרים אבל שהבין שביקשנו חשבון. כבר לא הייתה לנו סבלנות ואמרתי לו שנשמח לקבל את החשבון וזהו ושבכנות אנחנו פשוט לא נהנינו ואנחנו רוצות ללכת. הוא נראה פתאום מופתע ופגוע. העניין הוא שבאמת שהוא היה מקסים, עד הנקודה שהחלפנו את המנה. בנקודה הזאת פשוט התעלמנו מאיתנו באופן נחרץ, ובאמת שלא הבנתי למה. היינו נחמדות, נעימות, ביקשנו כל דבר בנימוס, הזמנו יין, באנו להתפנק. אז למה להתעלם? 

 

 

המלצר הלך וכמה דקות אחר כך החשבון עדיין לא הגיע. בסוף הגיע מנהל המשמרת ואמר, בהפתעה רבה, שהארוחה על חשבונם. ניסיתי להגיד לו שממש אין צורך, שזו לא הייתה הכוונה שלנו. הוא ענה שיכול להיות שהארוחה הזאת לא מתאימה לכולם ושזה בסדר. מה יכולתי לענות, שהבעיה לא רק הייתה הארוחה, אלא בכלל תיאום הציפיות הכללי, השירות וכן העובדה שהם גובים 300 ש"ח לראש על ארוחה צמחונית שדלה יותר במנות וגם בחומרי הגלם? ניסיתי להציע לו שלפחות נשלם על היין כי זו ממש לא הייתה הכוונה שלנו ובעיקר כי הובכתי. הוא התעקש שלא. בסוף השארתי 150 ש"ח לשירות, בעיקר כי לא הרגשתי נעים מהסיטואציה, למרות שאני מודה שתכננתי מראש להשאיר הרבה פחות. חזרנו הביתה ובדרך עצרנו לאכול.