על קאב קם (Kab Kem), הבר התאילנדי החדש של יריב מלילי ואנשי בית תאילנדי כתבו כבר עשרות כתבות, מאז נפתח המקום לפני כחודש. לזה קוראים הייפ... מבקרי האוכל בתקשורת מיהרו להתייצב ולהצדיע. הנה 2 דוגמאות: "קאב קם היא מקום נדיר. קאב קם, התאילנדית החדשה, היא חוויה יוצאת דופן מכל בחינה אפשרית". כך שגיא כהן בהארץ. ביצה עלומה במאקו התלהב אף הוא: "מה טעים? התשובה היא פשוטה: הכל טעים. פשוט תזמינו הכל". לא צריך יחצ"נים כשיש מבקרי אוכל נלהבים כל כך.

 

אז עם כל ההייפ, הצלחנו להזמין מקום בשבוע שעבר. יום ד'. 19:00. 3 אנשים - בשולחן (ולא בר). כשבדקו את ההזמנה שלנו הייתה כנראה בעיה. אחרי המתנה קצרה נלקחנו לקצה המסעדה. חיכה לנו שם שולחן זעיר שמיועד לזוג (וגם לזוג הוא קטן, צפוף ולא נוח לטעמי). לצד השולחן ו-2 הכיסאות המקוריים הציבו שרפרף קטן לסועד השלישי שבינינו. לא נוח זה אנדרסטייטמנט. אמרתי למלצרית שזה לא סידור מקובל לאנשים מבוגרים ושהם לא יכולים לצפות שסועד מבוגר יישב בצד על השרפרף הקטנטן כאילו הוא בעונש. נראה לי שניסו לקמבן לנו מקום כי המקום שיועד לנו מראש נתפס ע"י אחרים. אחרי עוד כמה דקות נלקחנו לצד השני של המסעדה שם סידרו לנו שולחן אחר, קטן אף הוא, אבל שם היה מספיק מקום להציבו לאורך ולא לרוחב, כך ש-3 אנשים יכלו לשבת בצורה סבירה (אם כי גם בצפיפות). אחרי כמה דקות בכלל התמזל מזלנו, עת הזוג שהיה אמור לשבת בשולחן לצדנו ביטל. כך זכינו להצמדת השולחן הנוסף וישבנו ברווחה (יחסית). יש לציין שסידור השולחנות בכללי הוא צפוף מדי לטעמי. נראה שרוצים לגזור כאן קופון על חשבון נוחות ורווחת הסועדים וחבל.

 

 

אחרי סאגת סידורי הישיבה התפנינו לאלכוהול ולאוכל. קיבלנו קאוות כלשהן על החשבון, כהתנצלות. הזמנו גם קוקטיילים. (שלי עלה 50 ומשהו ש"ח. היה טוב מאד אבל די קמצני בכמות). באופן כללי יש כאן דגש על אלכוהול, כחלק מהקונספט של המקום כבר אוכל ואלכוהול (מהות השם קאב קם בתאילנדית זו ארוחה משותפת שמלווה בהרבה אלכוהול).

 

התפריט כאן גדול (4 דפי תפריט - מעל 30 מנות). יש הרבה אופציות מן החי, מן הים ומן הצומח. מנות קטנות (הזולות מכ-40-50 ש"ח) ובינוניות (מ-60 ומשהו עד 108 ש"ח ליקרות ביותר). המנות החריפות מסומנות בפלפלונים (מ-1 עד 4).

הזמנו בסה"כ 9 מנות שונות: 6 מנות נחלקו על ידי וע"י הסועד שמולי (שנינו אוכלי כל) ו-3 מנות צמחוניות נאכלו ע"י הצמחונית שבינינו.

 

המנות שחלקנו:

- מיאנג פלה לואי סואן:
שלושה עלי "שיאפו" שעוטפים קוביות לברק מטוגנות מתובלות בלמון גראס, בוטנים, שאלוט, לימון וג'ינג'ר. 48 ש"ח. הלברק במנה הוא יותר פיסות דג קטנות מאשר קוביות, אבל זו עדיין מנה מהנה עם טעמים פיקנטיים-חמצמצים-מתקתקים, מרעננים וחדים וקראנצ'יות כיפית.

 

- קונג טוט - ביסים פריכים:
לביבות לברק בקארי אדום, "שקי זהב" עם שרימפס, עוף וחזיר (3 כיסונים מטוגנים קטנים - כל אחד במלית שונה) ופרחי כנפי עוף. הביסים הגיעו עם 2 מטבלים. האחד חרפרף והשני חמצמץ. שניהם מוצלחים. עלות המנה 52 ש"ח. זו מנה שציפינו ממנה ליותר. לביבות הלברק היו די רופסות ואנמיות. 3 "שקי הזהב" היו קטנים, דקיקים ופריכים, אבל הם כללו כל כך מעט מלית שהיה קשה לזהות מי כולל מה. הכנפיים? טוב הן היו כנפיים. טעים אבל שום דבר מיוחד. 

 

- טלה פאד צ'ה:
מנה של 108 ש"ח. שרימפס, קלמרי וקוקי סן ז'אק על הווק עם בזיל תאי, קראצ'אי (krachai. תבלין שדומה לג'ינג'ר מיובש) ושום. מנה במחיר של מנה עיקרית אבל בגודל של מנת ביניים ובלי שום תוספת. כמות פירות הים היא בעייתית כאן. היו כאן 4 שרימפסים לא גדולים (לפחות איכותיים וטעימים), 2-3 קלמרי לא גדולים (ומעט over) וקוקי סן ז'ק אחת ויחידה. בעצם אפילו לא אחת שלמה. 1/2 צדפה. ולא מהגדולות, זה מה שהצלחתי לאתר במחבת (וחיפשתי טוב). כשבתפריט כתוב קוקי סן ז'אק אני מצפה שהכמות שלו תהיה משמעותית. לא ביס קטן. אבל תאמינו או לא, הייתה בעיה גדולה עוד יותר במנה: הטעם. זו הייתה מנה מלוחה וחסרת איזון לחלוטין. פשוט לא טעימה. זו מנה שאמורה להיות חריפה (דירוג 3 פלפלונים) אבל כל מה שהרגשנו זו מליחות יתר. אכלנו שרימפס אחד כל אחד ועוד קצת קלמרי והשארנו את השאר במחבת. המלצרית לקחה את המנה והציעו לנו חלופה, אבל ויתרנו. היה מספיק אוכל גם כך. יש לציין שלא חויבנו על המנה.

 

- קגנאי פאד פריק תאי:
חלקי פנים בווק עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף. 58 ש"ח. היו כאן לשון, כליות, לבבות ואולי עוד משהו. זו מנה שמיועדת לחובבי חלקי פנים (אני ביניהם). אחת המנות היותר טעימות שאכלנו כאן. החריפות שלה הייתה מעודנת יותר ממה שציפיתי (זו מנה בדירוג 3 פלפלונים) ודווקא הפלפל השחור הורגש כאן יותר מהצ'ילי, אבל היא הייתה טעימה וחלקי הפנים הוכנו כמו שצריך.

 

- פלאמוק יאט סאי:
קלמרי ממולא בכרעי עוף קצוצים, מטוגנים על הפלנצ'ה ברוטב חריף. 52 ש"ח. זו מנה שלטעמנו לא הייתה מספיק טובה ומאוזנת. הטעם הדומיננטי כאן היה חמוץ. החריף לא היה מספק והמנה כולה רצתה מעט מליחות שתאזן את הטעמים. יש כאן פוטנציאל למנה ייחודית ומעניינת שלצערי לא מומש.

 

- גונג צ'ה נאם פלה:
שרימפס קריסטל חלוט מתובל חריף ומבושם בנענע ושום. 46 ש"ח. הגיעו ארבעה שרימפס לא גדולים (אפילו קטנים. אבל איכותיים) שנחלטו קלות והוגשו עם רוטב חרפרף על בסיס רוטב דגים וצ'ילי. מנה טובה מאד שבניגוד למנות פירות הים הקודמות הייתה טעימה מאד ומאוזנת כהלכה. לפחות סיימנו בטוב.

 

המנות של הצמחונית:

- מיאנג לואי סואן - אותם עלי שיאפו, בלי הדג ובאותו המחיר... הסועדת הזמינה את הגרסה הטבעונית שכוללת הרבה בצל מטוגן והיא נהנתה ממנה מאד. 

 

- יאם טהו סמון פאי:

זו גם מנה טבעונית. טופו במשרה שיטאקי צלוי על הגריל, מתובל בתבליני "סמון פאי". 48 ש"ח. גם מהמנה הזו הסועדת נהנתה. מנה חרפרפה וחדת טעמים. זו מנה שמסומנת בפלפלון אחד, כלומר היא אמורה להיות בחריפות מעודנת, אבל מהביס שטעמתי היא הרגישה בהחלט חריפה.

 

- באמי טהו:

אטריות שלנו עם טופו במשרה תאי, נבטים, פאק צ'וי, פטריות שימאג'י, יער ומלך היער. 72 ש"ח. זו עוד מנה צמחונית טובה וטעימה שהסועדת נהנתה ממנה. גם אנחנו, שני אוכלי הכל, טעמנו והסכמנו שמבחינת תיבול היא מוצלחת (מוצלחת יותר מחלק לא מבוטל של המנות שאכלנו). עם זאת המחיר שלה ביחס לגודל די גבוה.

 

זוהי אם כן ארוחתנו בקאב קם.

גם אם אני מתעלם מסאגת ההושבה שלנו ומצפיפות היתר ומתייחס לאוכל בלבד, זה לא היה מספיק טוב. האכזבה העיקרית הייתה מהאוכל עצמו. גם במנות הטובות ה-VFM לא הרקיע שחקים כי הן לא היו נדיבות במיוחד, ולצערי היו יותר מדי מנות בינוניות ומטה. שלושתנו יצאנו בתחושה שאין כאן אף מנה שהיינו חוזרים בשבילה. 

בקיצור - יצאנו מאוכזים ולא נראה לי שאחזור בקרוב. (אם כי נראה לי שיסתדרו בלעדיי. לקוחות לא יחסרו להם). 

 

דיווח מלא כאן:

http://processing-food.blogspot.co.il/2017/02/blog...