לאחרונה ביקרתי פעמיים ביפו תל אביב, פעם אחת בעסקית באמצע שבוע ופעם בעסקית סופשבוע. בעסקית אמצע שבוע, מקבלים מנה ראשונה ושתיה במחיר העיקרית. בעסקית סופשבוע- אותו דבר רק בלי השתיה.
כמה מילים על העיצוב והאווירה והשירות. כיף לשבת במסעדה. מרווח, נעים, השולחנות גדולים, הדבר היחיד שמפריע מעט זה הרעש, אבל עדיין נעים פה. השירות גם כן מעולה. בעיר שרוב המסעדות בה לא מצטיינות בחווית סועד טובה, מדובר באחת מהמסעדות התל אביב היותר נעימות בעיר.
לפתיחה קיבלנו פוקצ'ה ע"ח הבית. חמה, פריכה וטעימה
לראשונות לקחנו ירקות בטאבון על טחינה, טרטר דג (אינטיאס) ושישברק.
הירקות כללו חציל, כרובית, בטטה, פלפל חריף וקישוא. הירקות היו בסדר, הטחינה היתה טעימה. זה היה נשנוש חביב לפתיחה אבל לא מעבר.
הדג היה טרי מאוד, הרוטב הזכיר בטעמו רסק עגבניות (לא מה שקונים בסופר בקופסה אלא רסק מעגבניות מגורדות). בתפריט כתוב גם חציל מעושן אבל הוא לא נראה באופק. גם זה היה בסדר. ציפיתי לקצת יותר
השישברק כלל 5 כיסונים במילוי לבנה עם זעתר ותרד טורקי. המנה כללה בנוסף גבינת עזים ורוטב על בסיס חמאה. הבצק של הכיסונים היה דק וטוב, והמלית חמצמצה וטעימה. הרוטב היה מצוין ויחד עם הגבינה המלוחה הכל השתלב מעולה, שילוב של טעמי-מלוח-חמוץ-מריר ושל מרקמים שונים. מנה מצוינת.
עיקריות
זנב שור עם טורטליני בטטה ועדשים (126 שקל): המנה כללה 3 קוביות מכובדות של בשר, רך ומתפרק בקלות מהעצם. הרוטב על בסיס יין אדום וציר בקר היה מצוין. אוכל מנחם וטעים. מה שהיה פחות מוצלח זה התוספות. טורטליני בטטה היה אנמי ועדשים שחורות הרגישו לא קשורות למנה. הייתי מעדיף פירה או פולנטה או כל דבר אחר שהיה סופג את הרוטב.
בנוסף הזמנו פסטה ראגו עגל חלב (136 שקל!) שהפסטה בו היתה טובה, הרוטב היה סביר (היה יכול להיות עמוק יותר), אבל הבעיה היתה שהבשר הוגש בחתיכות מאוד קטנות וטעמו בקושי הורגש. גם הכמות שלו היתה מינורית וטעמו. הבשר וירקות השורש שיחקו תפקיד משני. בשורה התחתונה- אכלתי פסטה ראגו בינונית ב136 שקל .
הלאה: קבב טלה (115 שקל!) כלל 3 קבבים ולצידם ירקות שרופים- חציל עגבניות ובצל וטחינה. הקבב היה טוב. קבב אוורירי, בעל תיבול עדין. הטחינה היתה טעימה. הירקות חביבים. זה היה טעים, אבל לא משהו שאין אותו בשיפודיות טובות בתמחור נמוך בהרבה. לא היתה כאן נגיעה ייחודית שתצדיק מחיר שערורייתי כזה. חוץ מזה, היו יכולים לגלות נדיבות גדולה יותר ולהוסיף עוד תוספת.
לקינוח חלקנו כנאפה זוגית (50 שקל): הכנאפה כאן שונה מכנאפה רגילה בגלל סוג הגבינה. כאן משתמשים בגבינת עזים מלוחה ולא בג'יבנה. בפועל, הגבינה היתה בעיקר חסרת טעם. מה שהציל את המנה היה שכבת הקדאיף שהיתה מתוקה וטעימה. אני מת על כנאפה, אבל זו היתה גרסה די חיוורת לעומת הכנאפה של נצרת.
שורה תחתונה: ארוחה בינונית למדי. למעט מנת השישברק המצוינת ומנת הזנב שור הטובה מאוד, שאר המנות היו יותר מז'אנר הבסדר או בינוני. גם העסקית כאן היא לא ממש עסקית. פסטה בינונית ב-136 שקל? קבב ב-115 שקל? כשהולכים בצהריים ומקבלים פוקצה ומנה ראשונה במחיר העיקרית זה איכשהו יוצא בסדר, אבל אי אפשר לקרוא לזה באמת עסקית.
יפו תל אביב מזכירה לי מאוד את קלארו של רן שמואלי. שתיהן חרטו על דגלן את חומרי הגלם הכי טובים וביצוע מוקפד ומדויק. יצירתיות? קצת פחות. אבל בעוד שבקלארו, בה הייתי גם פעמיים לא מזמן, רוב האוכל היה מאוד טעים, ביפו תל אביב זה הרגיש "בסדר" או "נחמד". אחרי שני ביקורים ביפו תל אביב נראה לי שמיציתי. אם כבר לצאת למסעדה מהסוג הזה- אז לקלארו.