מסעדת ANIMAL, היא בקלות אחת המסעדות היותר מפורסמות בלוס אנג'לס. השפים שלה', ג'ון שוק וויני דוטולו שבבעלותם עוד כמה מסעדות טרנדיות התארחו במגוון תכניות אוכל, כולל במאסטרשף, ובאופן כללי מדובר במסעדה לא מאד יקרה, אבל מאד מפורסמת.
ולכן, הפתיע אותנו שביום ראשון די מאוחר בערב היו רק 4 שולחנות. אמנם יום ראשון הלא פופולרי, ואמנם 9 וחצי בערב, ועדיין חשבתי שהמסעדה בה בערך 25 שולחנות די צפופים תהיה מלאה יותר - היא לא היתה. הדקור (DECOR), לא מרהיב, ותכל'ס המסעדה שהיא הכי הזכירה לי היא את "טוטו" אבל לא הייתי שם שמונה שנים, אז מדובר בגרסה ישנה מאד של "טוטו". מלבן עם שולחנות.
יש עוד כמה קטעים מוזרים במסעדה, כולל העובדה שהם לא ישנו לעולם שום פרט באף מנה למרות בקשה, וששם המסעדה בכלל לא מופיע על הדלת. הכל זועק מינימליזם שכזה.
ולכן, הפתיע אותנו שביום ראשון די מאוחר בערב היו רק 4 שולחנות. אמנם יום ראשון הלא פופולרי, ואמנם 9 וחצי בערב, ועדיין חשבתי שהמסעדה בה בערך 25 שולחנות די צפופים תהיה מלאה יותר - היא לא היתה. הדקור (DECOR), לא מרהיב, ותכל'ס המסעדה שהיא הכי הזכירה לי היא את "טוטו" אבל לא הייתי שם שמונה שנים, אז מדובר בגרסה ישנה מאד של "טוטו". מלבן עם שולחנות.
יש עוד כמה קטעים מוזרים במסעדה, כולל העובדה שהם לא ישנו לעולם שום פרט באף מנה למרות בקשה, וששם המסעדה בכלל לא מופיע על הדלת. הכל זועק מינימליזם שכזה.
המסעדה מפורסמת בעיקר כמסעדה שמגישה איברים פחות פופולריים ובשרים פחות נפוצים. אוזן חזיר, ארנב מטוגן ושומנים כאלה או אחרים, הם דברים מאד פופולריים בתפריט. מסעדת גורמה לאיברים זולים ואיזוטריים.
המנות ברובן הן מנות ל SHARING, וההמלצה היתה לקחת 2-3 מנות לאדם, וכך אכן עשינו.
המנות ברובן הן מנות ל SHARING, וההמלצה היתה לקחת 2-3 מנות לאדם, וכך אכן עשינו.
1. סלט חסה, סלק, פטה וסומק - כשמו כן הוא, היה טרי ולא מיוחד מדי. האישה בדרך כלל מעדיפה ירקות על חיות ועל כן המנה נלקחה. סלט סביר ותו לא.
2. טוסט עם ממרח כבד - אני מעדיף בהרבה את הגרסה האשכנזית של כבד קצוץ על הדבר הנימוח וחמאתי הרבה יותר מדי שהגישו לנו שם.
3. מוח עגל מטוגן עם פירה משמש ועגל - מנה יפה, הפירה היה טעים במיוחד והעגל טוגן היטב. הטכניקה היתה טובה גם אם קשה לי לומר שהיו שם טעמים יוצאי דופן. פשוט מנה טובה ועשויה היטב, אבל לא אוכל עילי.
4. לשון בקר, הוגש עם "קוויאר" סלמון, חזרת וחרדל שחור. שוב מנה טובה אבל לא הרגשתי שהלשון (איבר שאני אוהב מאד) התרומם בגלל מי מבין המרכיבים. אני חושב שרוטב קלאסי יותר ללשון היה למעשה מחמיא לו יותר. מה גם שבסופו של דבר זאת היתה פרוסה קצת קמצנית.
5. המבורגר עם מח עצם (כלומר, המח מעורבב בתוך ההמבורגר ולא כממרח) בין שתי פרוסות טוסט. יופי של המבורגר. אף אחד לא שואל אותך איך לעשות אותו, והוא יוצא MEDIUM RARE. שזאת בדיוק הדרך בה צריך לעשות את ההמבורגר הזאת. קציצה נהדרת מאד. למרות זאת, ליד הבית בו אני מתגורר יש מסעדה שמגישה המבורגר דומה ולא באמת פחות טוב. מצד שלישי, שני ההמבורגרים עולים 17 דולר, שזה בהחלט משתלם.
זאת מנה "מיוחדת" שלא נמצאת בתפריט הרגיל, אבל למיטב הבנתי, היא כבר חודשים בגדר מנה "מיוחדת" אז זה לא באמת אומר המון.
זאת מנה "מיוחדת" שלא נמצאת בתפריט הרגיל, אבל למיטב הבנתי, היא כבר חודשים בגדר מנה "מיוחדת" אז זה לא באמת אומר המון.
6. פואה גרה לוקו מוקו - מסתבר שלוקו מוקו היא מנה הוואינית (כלומר, מהוואי) של אורז עם רוטב, המבוגר וביצה מעל. אז כל הדברים האלה היו,(הביצה היתה של שליו קטן. מצטלם יפה, אבל תכל'ס עדיף של תרנגולת) ובנוסף גם היו חתיכת פואה גרא. אני תמיד אהיה איש מובהק של כבד אווז צרוב שפחות אוהב את הגרסה המעורבת (כלומר את הפואה גרא הצרפתי הקלאסי), וגם במקרה הזה. הרוטב של האורז (שהיה גרגרים קטנים מאד, כמעט כמו בורגול) היה אדיר. הבעיה המרכזית של המנה הזאת היא שבשביל מעט מאד פואה גרא (וגם של SPAM, כלומר "לוף" צה"לי קלאסי) על אורז, דרשו 39 דולר, המנה היקרה בתפריט.
נדמה לי שזה נקרא פחות טוב משזה היה. בסופו של דבר שילמנו 125 דולר לפני טיפ, על ארוחה לא רעה בכלל עם כמה טעמים מיוחדים. אבל זאת מסעדה שרחוקה מהטופ שאכלתי בחיים, וקצת חבל כי ציפיתי לקצת יותר, למען האמת.
