פורום ביקורת מסעדות
נושא: ג'ונתן פוד קלאב של רושפלד - יקר וטוב בחלקו  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 22/08/2017 | 21:04
3
420
ג'ונתן פוד קלאב:
המסעדה החדשה למדי של רושפלד, במשכן של מסעדת הרברט סמואל, התחילה כמיזם שאמור היה לפעול יומיים בשבוע. לאחרונה, מחודש יוני, היא החלה לפעול כל השבוע. הייתי שם בארוחת ערב בתחילת אוגוסט. היינו שניים.
העיצוב נותר די דומה להרברט סמואל למעט כמה תוספות קוסמטיות. רושפלד נכח והסתובב לו די מרוצה מעצמו במהלך הערב.
 
התפריט בג'ונתן פוד קלאב הוא עונתי ויכול להשתנות מדי ערב, לפחות בחלק ממרכיביו. מנות ים תיכוניות רושפלדיות שמבוססות על חומרי גלם טריים ודגש על ירקות עונתיים מקומיים.
 
התחלנו עם 3 מנות מקטגוריית "ירקות קיץ מזרעי מורשת של בני ליפשיץ".
הראשונה: צדפות מול על גחלים וטומאטיות בפרחי זעתר. 65 ש"ח. מנה טובה, נעימה וטעימה, שהכוכבות בה היו עגבניות הטומאטיה, עגבניות ירוקות שמקורן במקסיקו. העגבניות, שגדלות גם בארץ היו מתקתקות, עסיסיות ושופעות טעם. נהדרות. המולים היו מצוינים. המנה כולה הייתה פשוטה, רעננה ועשויה מצוין.
 
השנייה: אספרגוס סיני על גחלים, "יוגורט תלוי" ושום בר. 68 ש"ח. אספרגוס סיני (או חסה אספרגוס) זה ירק שגם מגודל בארץ. מדובר בזן של חסה עם טעם שמזכיר אספרגוס, אבל עם טעם יותר חזק ונוכח, מעט אגוזי. כאן הוא נצלה/נצרב קלות והוגש לצד גבן יוגורט שמנתי למדי וטעים, תוצרת בית, שתובל בשום בר. מנת ירק מצוינת. קצת קשה לי עם המחיר של כמעט 70 ש"ח למנת ירק, אבל לפחות היא הייתה מעניינת וכללה חומרי גלם משובחים ולא שגרתיים.
 
השלישית: במיה "אצבעות הגברת" וסלט עשב המלח. 38 ש"ח. מסתבר שאצבעות הגברת זה כינוי לבמיה (מקורו באנגליה והודו), בשל צורת האצבע עם הציפורן הארוכה. כאן היא הוגשה עם סלט של עשב המלח שלא ממש הבנתי את מקורו (אולי אלה עלי צמח המלוח?), יוגורט ופלפלים ירוקים קלויים שנראו כמו פלפלי פדרון (לא חריפים אבל מלאי טעם). למרבה הצער זו הייתה מנה בינונית מינוס. מנה אנמית ולא מספיק מתובלת (חסר בה מלח, למרות נוכחות עשב המלח). גם הבמיה לדעתי הייתה קצת רופסת ו-over cooked.
 
המנה הבאה הייתה מנה מקטגוריה בתפריט שכונתה "מהים התיכון ואורחת כבוד". זו הייתה מנת שרימפס קריסטל, תפוח אדמה בוער ואיולי פימנטון (פפריקה ספרדית מעושנת). מנה שלמה עולה 94 ש"ח כמנה עיקרית. אנחנו הסתפקנו במנה מוקטנת ב-64 ש"ח. זו מנה שמגיעה כשהיא בוערת ומעושנת כאילו יצאה ממדורה. הבעיה שהעשן והבעירה הם כל כך חזקים שזה ממש משתלט על כל הסביבה. אני אוהב אוכל מעושן, אבל כאן זה מוגזם. ממש על סף השרוף. המנה עצמה הייתה בסה"כ טעימה, אבל השרימפס (4 שרימפס לא גדולים בחצי המנה) נעלמו לגמרי מתחת לאיולי, ותפוח האדמה השרוף/מעושן האפיל על טעמיו של השרימפס. יש כאן המון פוטנציאל שקצת הולך לאיבוד.
 
הבאה בתור.
מנה מקטגורית "כל מה ששוחה פה ושם". בחרנו במנת תמנון בשומשום אתיופי וחציל מושחר באש פתוחה. לקחנו גם כאן 1/2 מנה ב-58 ש"ח (במקום מנה שלמה ב-88 ש"ח). זו מנה טובה מאד. התמנון היה טעים מאד וכך גם שאר האלמנטים. הוא היה יכול להיות מעט יותר רך (עוד כמה דקות ריכוך), אבל בסה"כ זו מנה מוצלחת.
 
המנה הבאה הייתה מקטגורית "בקר וטלה בגחלי "קישו סומי" יפניות".
שקדי עגל בגריל עם בצלים ופטריות שימאג'י. 115 ש"ח למנה מעט מאכזבת שסבלה ממליחות יתר של הרוטב (על בסיס ציר עגל) ושל הפטריות. היו כאן אלמנטים קלאסיים לייצור מנה נהדרת שבגלל המליחות היתרה לא סיפקו את הסחורה. הרכיבים הוכנו כמו שצריך אבל המלח קלקל. גם כמות שקדי העגל צריכה לטעמי להיות נדיבה יותר במנה של 115 ש"ח.
 
קינוחים. הזמנו שניים בחזירותנו.
הקינוח הראשון ששותפתי לארוחה חשקה בו: "כיפה אדומה" - ביצוע מחודש לקלאסיקה האמריקאית. 48 ש"ח. הקלאסיקה האמריקאית היא כמובן עוגת קטיפה אדומה, red velvet. זה היה קינוח כיפי לאכילה. אני חשבתי שהוא מתוק מאד, אבל שותפתי אהבה את המתיקות. החלק הטוב הוא קרם הגבינה שהתחבא לו בכדורים הוורודים/אדמדמים. גם משחקי המרקמים כאן היו מוצלחים. 
 
השני: שזיפי גלעד בטארט מפורק לחלקים שונים. 52 ש"ח. הטארט המפורק שכשך בקרם על בסיס שמנת חמוצה והוגש עם גלידת וניל. זה היה קינוח בינוני ואנמי בטעמיו. השזיפים שאמורים להיות כוכבי המנה היו עדינים מדי בטעמם. גם הבצק לא היה מספיק נוכח. השמנת לא הוסיפה מאום ולא הייתה מתוקה דייה. גלידת הווניל הייתה גלידת וניל. סטנדרטית. חסרו לנו כאן רבדים של טעם ושל מרקם בקיצור - קינוח חסר מעוף.
 
עד כאן ג'ונתן פוד קלאב. אכלנו הרבה. אפילו יותר מדי. בקלות היינו יכולים לוותר על אחד מהקינוחים ואפילו על אחת מהמנות הראשונות שהזמנו.

השירות שזכינו לו היה ללא דופי. ניכר שהמלצרים הוכשרו כמו שצריך. הם אפילו over שירותיים לפרקים. אבל אני סתם קטנוני. שאלה יהיו הצרות שלנו במסעדות בישראל... שירותיות יתר. 

אם לסכם, אני אוהב את הקו של המסעדה שנותן כבוד ומקום מרכזי לירקות ופירות מקומיים ועונתיים, ואני גם מאד מעריך את העובדה שלא עובדים כאן עם תפריט קבוע ומעזים לשנות ולגוון. הלוואי שכל השפים כאן יעזו לגוון כך. האוכל עצמו, כמו שניתן להבין, לא תמיד פגע בול. הוא היה בחלקו טוב עד טוב מאד ובחלקו רק בסדר. לא כל המנות הוכנו במידה המדויקת של עשייה ושל תיבול וזה משהו שדי מפתיע אותי ממסעדה של שף מנוסה כמו רושפלד (שיודע לאתר ולהכשיר סו-שפים מוכשרים). התמחור של חלק מהמנות מעט מוגזם ובחלקן אפשר להיות יותר לארג'. האם אחזור? כנראה שלא בקרוב. בינתיים אסתפק בארוחות צהריים מזדמנות בקפטן קארי.
 
הדיווח המלא:
http://processing-food.blogspot.co.il/2017/08/blog...