את היום של הטיסה ניצלנו לנסיעה מבוקרסט לבראשוב. יותר נכון בזחילה בפקקים. בדרך עצרנו במסעדה במלון ריביירה שבסינייה. בחרנו שלוש מנות מהעמוד של האוכל הטרנסילבני בתפריט וכמסעדה שהסיבה היחידה שנכנסנו אליה היתה שהיא נפלה עלינו בדיוק כשהפקק עבר למהירות אפס – זה היה סביר.
את היום השני עשינו במסלול מפלים מקסים שנקרא "שבעת הסולמות", והתחשק לנו בשר. מהרשימה שהכנו קפצה לעין מסעדה בשם keller steak house, שמומלצת כמעט בכל רשימה של "המסעדות הטובות של בראשוב". המסעדה נמצאת באחד מהמדרחובים שמובילים לככר הראשית של העיר. את הפנים מילאה קבוצה ישראלית גדולה (עיין ערך "הכיבוש הושלם"). אנחנו ישבנו בחוץ.
המנה שלי, נתחי בקר ברוטב גבינת רוקפור, היתה כנראה המנה הטובה בארוחה, אפילו שהבשר היה עשוי קצת יותר מדי. אמנם רוקפור זה רוקפור, ואי אפשר להמלט לגמרי מההשתלטות שלה על כל מנה שהיא משתתפת בה, אבל כאן זה דווקא השתלב טוב עם הבשר כך שגם אם המנה לא היתה מושלמת לפחות היא קיבלה ציון "עובר". כתוספת ביקשתי ירקות על הגריל וקיבלתי אותם בסלסלת הבצק שאפשר לראות בתמונה. סביר גם כן.
ככלל, המסעדות ברומניה עובדות בקצב שבארץ היה גורם לאנשים להפוך שולחן. מחכים ומחכים ומחכים, וזה לא יוצא דופן לקבל אוכל גם אחרי שעה מרגע שמזמינים. כאן לפחות הסיבה היתה ברורה. ניסיון של המסעדה להוציא את כל המנות של המגה-שולחן בפנים באותו זמן, מה שכנראה השתלט על כל המטבח.
את היום השני עשינו במסלול מפלים מקסים שנקרא "שבעת הסולמות", והתחשק לנו בשר. מהרשימה שהכנו קפצה לעין מסעדה בשם keller steak house, שמומלצת כמעט בכל רשימה של "המסעדות הטובות של בראשוב". המסעדה נמצאת באחד מהמדרחובים שמובילים לככר הראשית של העיר. את הפנים מילאה קבוצה ישראלית גדולה (עיין ערך "הכיבוש הושלם"). אנחנו ישבנו בחוץ.
המנה שלי, נתחי בקר ברוטב גבינת רוקפור, היתה כנראה המנה הטובה בארוחה, אפילו שהבשר היה עשוי קצת יותר מדי. אמנם רוקפור זה רוקפור, ואי אפשר להמלט לגמרי מההשתלטות שלה על כל מנה שהיא משתתפת בה, אבל כאן זה דווקא השתלב טוב עם הבשר כך שגם אם המנה לא היתה מושלמת לפחות היא קיבלה ציון "עובר". כתוספת ביקשתי ירקות על הגריל וקיבלתי אותם בסלסלת הבצק שאפשר לראות בתמונה. סביר גם כן.
ככלל, המסעדות ברומניה עובדות בקצב שבארץ היה גורם לאנשים להפוך שולחן. מחכים ומחכים ומחכים, וזה לא יוצא דופן לקבל אוכל גם אחרי שעה מרגע שמזמינים. כאן לפחות הסיבה היתה ברורה. ניסיון של המסעדה להוציא את כל המנות של המגה-שולחן בפנים באותו זמן, מה שכנראה השתלט על כל המטבח.
חבל רק שפחות מדקה אחרי שהאוכל יצא אליהם התפתחה מריבה בין שני אנשים על משהו שקשור בילדים שלהם. המריבה התלקחה חיש קל למכות, וכמי שהבין את השפה שהם דוברים הרגשתי שבא לי לקבור את עצמי מרוב בושה. הניצים הופרדו די מהר, אבל בזאת גם הסתיימה הארוחה שלהם. תוך שתי דקות מסיום המריבה כל השולחן על כל עשרים וכמה יושביו התרוקן.
לא יודע אם זה השפיע במשהו על המטבח, אבל הפילה מיניון שהאישה הזמינה ברמת צליה מדיום-רייר הגיע כשחציו ברמת בלו מינוס. כאילו נכנס המלצר שאל את המטבח נו מה קורה עם הסטייק של האישה משולחן שבע הם כבר עצבנים שם, והטבח אמר לו יאללא תוציא אותו איך שזה וזהו. כך הגיע אלינו נתח שלא זכר אפילו שהוא היה על המחבת. חציו לא עשוי וחציו לא לעיס.
לא יודע אם זה השפיע במשהו על המטבח, אבל הפילה מיניון שהאישה הזמינה ברמת צליה מדיום-רייר הגיע כשחציו ברמת בלו מינוס. כאילו נכנס המלצר שאל את המטבח נו מה קורה עם הסטייק של האישה משולחן שבע הם כבר עצבנים שם, והטבח אמר לו יאללא תוציא אותו איך שזה וזהו. כך הגיע אלינו נתח שלא זכר אפילו שהוא היה על המחבת. חציו לא עשוי וחציו לא לעיס.
אם לפחות היו מביאים סכין נורמאלית (steak house כאילו?) היה צל של סיכוי נגד הנתח הלא נגיש הזה. אולי בהשראת המריבה פחדו להוציא סכינים חדות לישראלים, אחרת אני באמת לא מבין איך סטייק האוס לא מגיש סכין בשר והמלצר מתעקש שזו הסכין שהם תמיד נותנים עם המנה.
לבקשתנו הביאו סכין נורמאלית, אבל גם היא לא הצליחה להוציא מהנתח יותר מרבע ביס. כיוון שלא בא לנו לחכות שעות למנה נוספת ויתרנו. המלצר אפילו לא שאל למה הנתח חזר כמעט כמו שיצא. כישלון מוחלט.
לקטנה הזמנו חזיר עטוף בבייקון. טוב. נו. הכיוון שם לא היה ברור. זה לא היה רע כמו הסטייק, והאישה הסתפקה בזה כי הקטנה גם לא התעלפה על המנה, אבל זה באמת לא היה משהו. את האורז שהוגש כתוספת לא טעמתי אבל את הפירה כן, וגם הוא היה סתמי.
סעיף האוכל בחשבון היה בסביבות 200 שקל. כדי להשוות לארוחה בארץ תכפילו פי שתים. מבאס שהארוחה היקרה ביותר בטיול היתה גם המאכזבת ביותר. לא מבין איך המסעדה זוכה לקונצנזוס כל כך רחב של שבחים. אולי היא הידרדרה. אולי יחסי ציבור טובים. גם את שונאיי לא הייתי שולח לשם, אלא אם הם מחפשים מקום ללכת מכות.
לקטנה הזמנו חזיר עטוף בבייקון. טוב. נו. הכיוון שם לא היה ברור. זה לא היה רע כמו הסטייק, והאישה הסתפקה בזה כי הקטנה גם לא התעלפה על המנה, אבל זה באמת לא היה משהו. את האורז שהוגש כתוספת לא טעמתי אבל את הפירה כן, וגם הוא היה סתמי.
סעיף האוכל בחשבון היה בסביבות 200 שקל. כדי להשוות לארוחה בארץ תכפילו פי שתים. מבאס שהארוחה היקרה ביותר בטיול היתה גם המאכזבת ביותר. לא מבין איך המסעדה זוכה לקונצנזוס כל כך רחב של שבחים. אולי היא הידרדרה. אולי יחסי ציבור טובים. גם את שונאיי לא הייתי שולח לשם, אלא אם הם מחפשים מקום ללכת מכות.
